יא הַ֭צֵּל לְקֻחִ֣ים לַמָּ֑וֶת וּמָטִ֥ים לַ֝הֶ֗רֶג אִם־תַּחְשֽׂוֹךְ׃ יב כִּֽי־תֹאמַ֗ר הֵן֮ לֹֽא־יָדַ֪עְנ֫וּ זֶ֥ה הֲֽלֹא־תֹ֘כֵ֤ן לִבּ֨וֹת ׀ הֽוּא־יָבִ֗ין וְנֹצֵ֣ר נַ֭פְשְׁךָ ה֣וּא יֵדָ֑ע וְהֵשִׁ֖יב לְאָדָ֣ם כְּפָֽעֳלֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(יא) ולכן, כאשר באה צרה על אחרים, הַצֵּל את האנשים הלְקֻחִים לַמָּוֶת, וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ – אל תמנע מלהצילם.
(יב) כִּי תֹאמַר – ואם תרצה להצטדק על כך שלא הצלתם, ותאמר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה – לא ידעתי שהם יוצאים להריגה, או לא ידעתי שבכוחי להצילם, תוכל לומר כן רק בפני בני אדם שאינם יודעים את האמת, אך איך תאמר כן לפני ה', הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין – כיון שהוא מכיר את תכונות הלב, יודע הוא את מחשבותיך, וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע – וכיון שהוא זה ששומר את נפשך, הוא יודע את האמת, כי מעשיך כתובים וחקוקים על לוח נפשך, וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ, מידה כנגד מידה.
