יט אַל־תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים אַל־תְּ֝קַנֵּ֗א בָּֽרְשָׁעִֽים׃ כ כִּ֤י ׀ לֹֽא־תִהְיֶ֣ה אַֽחֲרִ֣ית לָרָ֑ע נֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ׃
֍ ֍ ֍
(יט) אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים – אל יִחַר לך על הצלחת המרעים, ועל כך שאין ה' מעניש אותם מיד, אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים לרצות להיות כמותם ולעשות כמעשיהם.
(כ) ומבאר מדוע לא יִחַר לך על הצלחתם, כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית טובה לָרָע, אלא יקבל את עונשו לבסוף, ותיכרת אחריתו. ומבאר מדוע לא תקנא בהם לעשות כמעשיהם, כי נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ – נר ההצלחה שלהם אינו כנר המאיר בקביעות, אלא כנר דועך שבכל פעם הלהבה שבו קופצת ונכבית, כיון שגם בזמן שהם מצליחים אין זו הצלחה אמיתית, מאחר והם פוחדים תמיד מהעונשים והפורענויות העתידים לבוא עליהם, ואינם שאננים ושלוים.
