כו שְׂפָתַ֥יִם יִשָּׁ֑ק מֵ֝שִׁ֗יב דְּבָרִ֥ים נְכֹחִֽים׃ כז הָ֘כֵ֤ן בַּח֨וּץ ׀ מְלַאכְתֶּ֗ךָ וְעַתְּדָ֣הּ בַּשָּׂדֶ֣ה לָ֑ךְ אַ֝חַ֗ר וּבָנִ֥יתָ בֵיתֶֽךָ׃
֍ ֍ ֍
(כו) שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים – מי שהוא חכם בדרכי התוכחה, שיודע להשיב תשובות אל המתווכח עמו ורוצה לסתור את דבריו, ומוכיח לו המוכיח את צדקת דבריו בראיות המחליטות את דבריו לנכונים, בעל שפתים אלו יקבל נשיקות, כי הכל אוהבים אותו.
(כז) מלמד עתה את האדם דרך ארץ והנהגה נכונה וראויה, אם רצונך לישא אשה ולהוליד בנים, עליך להקדים להכין את האמצעים לכלכלם, תחילה הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ, שתהיה לך מחוץ לביתך מלאכה שאתה מתפרנס ממנה, וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ – תכין בשדה את העתיד עבורך, כלומר, שתהיה לך תבואה זרועה ומוכנה לתת לחם לביתך, ואַחַר כל זה, וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ, כי אם לא תעשה כן, תצטרך לבקש צדקה מהבריות, או להתבטל מלימוד תורתך, או אפילו לגזול מאחרים. ויש לכך נמשל גם בלימוד התורה, שתחילה יכין האדם את לימוד המקרא והמשנה, ואחר כך ילמד את הגמרא. ולפני עשיית מעשים טובים יקדים את הלימוד, המביא לידי מעשה.
