ג אֲֽנִי־רָ֭אִיתִי אֱוִ֣יל מַשְׁרִ֑ישׁ וָֽאֶקּ֖וֹב נָוֵ֣הוּ פִתְאֹֽם׃ ד יִרְחֲק֣וּ בָנָ֣יו מִיֶּ֑שַׁע וְיִֽדַּכְּא֥וּ בַ֝שַּׁ֗עַר וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃
֍ ֍ ֍
(ג) עתה פונה אליפז לסתור את סברת איוב, שהכל תלוי במערכת הכוכבים והמזלות, ואין השתדלותו של האדם מועילה לו מאומה, והמאמינים בכך מביאים ראיה לדבריהם מכך שיש בני אדם העושים השתדלות רבה להתעשר ואינם מצליחים בכך, ולעומת זאת יש בני אדם שאינם עושים מאומה, ומתעשרים פתאום ללא שום יגיעה, ועל כך משיב ואומר, אֲנִי רָאִיתִי אֱוִיל, שאינו טורח ואינו מתייגע להתפרנס כראוי, מַשְׁרִישׁ וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ פִתְאֹם – ובבת אחת התעשר, וכאילו הצמיח ביתו שורשים איתנים והעלה ענפים ופירות, ועל כך אקוב ואומר דבר ברור, (ד) כי עושר זה לא יתקיים לאורך זמן, אלא יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע – לא יהיה מי שיושיע את בניו וְיִדַּכְּאוּ בַשַּׁעַר – הגם שעושקיהם ידכאו אותם בשער העיר, ששם יושבים השופטים, וְאֵין מַצִּיל – לא יהיה מי שיציל עבורם את עושרם, כיון שעושר זה שבא שלא בדרך יגיעה והשתדלות אין לו קיום.
