יא וְיִבְטְח֣וּ בְ֭ךָ יֽוֹדְעֵ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹֽרְשֶׁ֣יךָ יְהוָֽה׃ יב זַמְּר֗וּ לַֽ֭יהוָה יֹשֵׁ֣ב צִיּ֑וֹן הַגִּ֥ידוּ בָֽ֝עַמִּ֗ים עֲלִֽילוֹתָֽיו׃ יג כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַֽעֲקַ֥ת עֲנָוִֽים׃ יד חָֽנְנֵ֬נִי יְהוָ֗ה רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי מִשֹּֽׂנְאָ֑י מְ֝רֽוֹמְמִ֗י מִשַּׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃ טו לְמַ֥עַן אֲסַפְּרָ֗ה כָּֽל־תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ בְּשַֽׁעֲרֵ֥י בַת־צִיּ֑וֹן אָ֝גִ֗ילָה בִּישֽׁוּעָתֶֽךָ׃
֍ ֍ ֍
(יא) אמנם יש דרגה גבוהה יותר של הנהגה של ה' עִם ישראל, כי לא ימתין אפילו עד שתהיה להם עת צרה כדי להושיעם ממנה, אלא וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, הם ישראל היודעים את שם ה' ובוטחים בו, כִּי לֹא עָזַבְתָּ כלל את דֹרְשֶׁיךָ יְיָ, ולא תבוא עליהם עת צרה כלל.
(יב) ולכן, אתם ישראל היודעים שמו, בוטחים בו וחוסים בצילו, זַמְּרוּ לַייָ, שהוא כביכול יֹשֵׁב תמיד בצִיּוֹן להשגיח על ישראל בהשגחה פרטית, ואינו עוזב את יודעי שמו, הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו, כיצד היא הנהגתו עם בני האדם.
(יג) אמנם יש הבדל בין הנהגת ה' עִם ישראל לבין הנהגתו עִם שאר העמים, כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר – כי את העמים ידרוש ה' מצד שהוא רואה את דמם הנשפך, ואז יעשה משפט בשופכי הדם, אך הנהגתו עִם ישראל אינה כן, אלא לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים, ואינו זוכר אותם רק כאשר נשפך דמם, אלא יושיעם תמיד ואינו עוזב אותם כלל.
(יד) אחר שהודה דוד לה' על הצלתו מיד לַבֵּן, ממשיך ומבקש על העתיד, שיציל אותו ה' משאר אויביו, חָנְנֵנִי יְיָ, רְאֵה עָנְיִי גם מִשֹּׂנְאָי האחרים, אתה אשר היית מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת, כי כמעט נהרג דוד במלחמתו עם לַבֵּן, וכאילו היה כבר בשער המוות וה' הצילו משם.
(טו) לְמַעַן – כדי שעל ידי שתצילני מכל אויבי אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ, כי עתה יכול אני לספר רק מקצת תהילותיך, באותם ניסים שכבר עשית לי, ועל ידי שתציל אותי מכל אויבי אוכל לספר את כל תהילותיך בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן, ועל ידי התשועות החדשות הללו אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ, כי לשון 'גילה' מורה על שמחה מתחדשת, וכך על ידי ישועות חדשות שתעשה לי נגד שונאים נוספים, תתחדש לי שמחה ואזמר לך שיר חדש.
