כו וְכָֽרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם יִֽהְיֶ֣ה אוֹתָ֑ם וּנְתַתִּים֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אוֹתָ֔ם וְנָֽתַתִּ֧י אֶת־מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃ כז וְהָיָ֤ה מִשְׁכָּנִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ כח וְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה מְקַדֵּ֖שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּֽהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃
֍ ֍ ֍
(כו) וכן מובטח להם שלא יפר ה' את בריתו עמם, וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם, וכלול בזה שלא יחטאו ולא יעניש אותם ה', וכן שיהיה לכל אחד בפני עצמו שלום בגופו, בנפשו ובנכסיו, וּנְתַתִּים – ואתן להם את הברית עימי ללא תנאי [וכשניתנת הברית מצד אחד הרי היא מוחלטת וללא תנאי, בשונה מברית הנכרתת בין שני הצדדים, ומחייבת את שניהם, שאם אחד הצדדים הפר את הברית נפטר גם הצד השני מקיומה], וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם בריבוי מופלג, וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.
(כז) אך באותו זמן לא תהיה השראת השכינה מצומצמת רק למקום המקדש, אלא וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם – תהיה קדושת ה' והשראת שכינתו על כל ישראל, עד שהם עצמם יהיו המרכבה לשכינה, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם.
(כח) ואף על פי שבאותו זמן כבר תהיה קדושת עַם ישראל כקדושת המקדש וקדש הקדשים, מכל מקום ישאר בית המקדש בקרב ישראל, ויהיה זה אות לגויים, וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם על ידי זה כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל, והידיעה לכך תהיה בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי קיים בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.
