פרק כה א גַּם־אֵ֭לֶּה מִשְׁלֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה אֲשֶׁ֥ר הֶ֝עְתִּ֗יקוּ אַנְשֵׁ֤י ׀ חִזְקִיָּ֬ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃ ב כְּבֹ֣ד אֱ֭לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר וּכְבֹ֥ד מְ֝לָכִ֗ים חֲקֹ֣ר דָּבָֽר׃
֍ ֍ ֍
פרק כה (א) גַּם אֵלֶּה, הדברים האמורים מכאן ועד סוף הספר, מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה.
(ב) כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר – בענינים האלהיים, הנעלים מחוקי ההשגה האנושית, הכבוד הוא בהסתרת הדברים ואמירתם ברמזים וכדומה, כיון ששכל האדם יכול להבין רק דברים מוחשיים, ולכן דברים אלו נלמדים בדרך של חידות ומשלים. וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר – אבל בעניני הנהגת המלכות בעולם, הכבוד הוא לחקור את הדברים ולדבר בעניני הנהגתם, כיון שהם דברים הבאים מחק השכל ותכונות הנימוס, וראוי לפרסם את הנהגתם הטובה כדי שילמדו ממנה, ואדרבה, הסתרת הנהגתם מראה על הנהגה שאינה ישרה, ומחמת כן מעלימים אותה.
