יג שְׁבָ֡א וּ֠דְדָן וְסֹֽחֲרֵ֨י תַרְשִׁ֤ישׁ וְכָל־כְּפִירֶ֨יהָ֙ יֹֽאמְר֣וּ לְךָ֔ הֲלִשְׁלֹ֤ל שָׁלָל֙ אַתָּ֣ה בָ֔א הֲלָבֹ֥ז בַּ֖ז הִקְהַ֣לְתָּ קְהָלֶ֑ךָ לָשֵׂ֣את ׀ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב לָקַ֨חַת֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן לִשְׁלֹ֖ל שָׁלָ֥ל גָּדֽוֹל׃ יד לָכֵן֙ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָדָ֔ם וְאָֽמַרְתָּ֣ לְג֔וֹג כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הֲל֣וֹא ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּשֶׁ֨בֶת עַמִּ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לָבֶ֖טַח תֵּדָֽע׃ טו וּבָ֤אתָ מִמְּקֽוֹמְךָ֙ מִיַּרְכְּתֵ֣י צָפ֔וֹן אַתָּ֕ה וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אִתָּ֑ךְ רֹֽכְבֵ֤י סוּסִים֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל גָּד֖וֹל וְחַ֥יִל רָֽב׃ טז וְעָלִ֨יתָ֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֶּֽעָנָ֖ן לְכַסּ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בְּאַֽחֲרִ֨ית הַיָּמִ֜ים תִּֽהְיֶ֗ה וַהֲבִֽאוֹתִ֨יךָ֙ עַל־אַרְצִ֔י לְמַעַן֩ דַּ֨עַת הַגּוֹיִ֜ם אֹתִ֗י בְּהִקָּֽדְשִׁ֥י בְךָ֛ לְעֵֽינֵיהֶ֖ם גּֽוֹג׃
֍ ֍ ֍
(יג) עד אשר כל האומות שיהיו באותו זמן בארץ ישראל לצורך מסחרם, והם שְׁבָא וּדְדָן, וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ, וְכָל כְּפִירֶיהָ – ה'אריות', השרים של ארצות אלו, יֹאמְרוּ לְךָ בדרך לעג, הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא – האם באת ליטול את השלל שישאר כאן אחרי שתילחם בהם [וה'שלל' ניתן למלך, ולכן שואלים בלשון יחיד, האם ביאתך היא כדי ליטול את השלל שנוטל המלך אחרי המלחמה], הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ – או שהקהלת את כל אנשי מלחמתך לבזוז לעצמם את ממון הארץ הזו, או שבאת כסוחר לָשֵׂאת [-לקנות] כֶּסֶף וְזָהָב, לָקַחַת בכספך מִקְנֶה וְקִנְיָן, לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל – ולהרויח בכך רווח גדול [כי לשון 'שלל' נאמרת גם על רווחים גדולים מאד, כמו "וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר" (משלי ל"א י"א)], וכל זה הוא דרך לעג ושחוק, כיון שישראל הם עם של סוחרים שאינם נלחמים עם שום אדם, לשם מה באת אליהם, האם כאיש מלחמה או כסוחר.
(יד) לָכֵן, אמור עתה נבואה כפולה, כי לפני הנבואה על העונש שיהיה לבני אדום באחרית הימים, הוצרך תחילה להתנבא על הרעה שיעשו בני אדום לישראל בחורבן בית המקדש השני ובמשך הגלויות [כי הרי נבואה זו נאמרה סמוך לחורבן בית המקדש הראשון, קודם שעשו אדום את כל החטאים שמתנבא כעת על עונשיהם], הִנָּבֵא בֶן אָדָם על הרעה שעתידים אדום לעשות לישראל, וְאָמַרְתָּ לְגוֹג את העונש שיבוא עליו מחמת כן באחרית הימים, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, ותחילה מתנבא על הרעה שיעשו אדום לישראל, הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא, בסוף ימי בית המקדש השני, בְּשֶׁבֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל על אדמתם לָבֶטַח, תֵּדָע את אשר תעשה להם.
(טו) כי באותו זמן וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ, מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן, אַתָּה וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ, רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם, קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב.
(טז) וְעָלִיתָ עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ, כי תהיה תכלית ביאתך ליטול מהם את המלכות בארץ ישראל ולמלוך שם, כי הרומאים לא באו בתחילה כדי להחריב את הארץ, אלא כדי להרחיב את מלכותם ולשלוט גם על ארץ ישראל. ולכן, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה – תתקיים בעולם כדי לקבל את עונשך [ונרמז בכך גם שבמשך הדורות לא ידעו מי הוא 'גוג' האמור בנבואות אלו, אך באותו זמן של אחרית הימים יתגלה לכל שאתה הוא 'גוג' וכאמור בסיום הפסוק, וכאילו נאמר 'באחרית הימים תהיה גוג', כלומר, אז ידעו ויכירו כולם כי אתה הוא גוג שנאמרו עליו הנבואות], וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל אַרְצִי, ותכלית ביאתך לפי האמת תהיה לא כדי להחריבה, אלא לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי – שיכירו הגויים בכוחי ובמלכותי, בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם על ידי הניסים והמופתים שאעשה באותו זמן, איתך, גּוֹג.
