כא וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙ חֶ֔רֶב נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה חֶ֥רֶב אִ֖ישׁ בְּאָחִ֥יו תִּֽהְיֶֽה׃ כב וְנִשְׁפַּטְתִּ֥י אִתּ֖וֹ בְּדֶ֣בֶר וּבְדָ֑ם וְגֶ֣שֶׁם שׁוֹטֵף֩ וְאַבְנֵ֨י אֶלְגָּבִ֜ישׁ אֵ֣שׁ וְגָפְרִ֗ית אַמְטִ֤יר עָלָיו֙ וְעַל־אֲגַפָּ֔יו וְעַל־עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ כג וְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י לְעֵינֵ֖י גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כא) וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל הָרַי בשם חֶרֶב, כלומר, כביכול ההרים עצמם יהיו כחרבות להם, נְאֻם ה' אֱלֹהִים, ומבאר מה הנמשל למליצה זו, שיהיו להם ההרים כחרבות, כי לא יבוא עליהם אויב חיצוני, אלא חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה, שיהרגו אדום וישמעאל זה את זה.
(כב) וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ – תחילת המשפט תהיה בְּדֶבֶר וּבְדָם, שהם דברים הנראים טבעיים, ומחמת כן יתלו אותם במקרה ובטבע, כי הדרך היא שבמלחמה נהרגים אנשים רבים, ומגופות ההרוגים מתפשטות מגיפות [ולשון 'נשפטתי' מורה על כך שעדיין יהיה כביכול משפט ודין ודברים בין ה' לבינם, כי יכחישו את השגחתו ואת ידו הגדולה, אלא יתלו את הכל בדרכי הטבע], אך אחר כך יוסיף ה' להענישם בדברים שאינם טבעיים, וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף, וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ – אבני ברד חזקות, אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו [-האנשים הנלוים אליו, כמו הכנפיים הנלוות אל הגוף], וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ, ובזה יהיה ניכר לכל שיד ה' עושה כל זאת.
(כג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי – יכירו שהגדולה היא שלי, וכל הסיבות באות מאיתי, וְהִתְקַדִּשְׁתִּי – יכירו שאני קדוש, ומובדל מהטבע ומתנשא על כוחות הטבע באותות ובמופתים, ועל ידי כך וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'.
