יח מֵפִ֣יץ וְ֭חֶרֶב וְחֵ֣ץ שָׁנ֑וּן אִ֥ישׁ עֹנֶ֥ה בְ֝רֵעֵ֗הוּ עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃ יט שֵׁ֣ן רֹ֭עָה וְרֶ֣גֶל מוּעָ֑דֶת מִבְטָ֥ח בּ֝וֹגֵ֗ד בְּי֣וֹם צָרָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יח) מונה עתה שלשה מיני כלי נשק ומשחית, שהנמשל שלהם הוא דיבורו של האדם כשנעשה באופן רע, מֵפִיץ – פטיש גדול וחזק, המפוצץ אבנים ועצמות לחתיכות קטנות, וְחֶרֶב החותכת מקרוב, וְחֵץ שָׁנוּן הנורה מקשת והורג למרחוק, כן הוא ענינו של אִישׁ העֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר, כי לפעמים על ידי דיבורו יפריד בין אחים וידידים, כמו ה'מפיץ' המפורר דברים גדולים וחזקים לפירורים, ולפעמים תהיה לשונו כחרב ההורגת מקרוב את הנמצא סמוך אליו ולוקה בשבט לשונו, ולפעמים תהיה כחץ שנון המזיק והורג בני אדם הרחוקים ממנו, על ידי שיאמר עליהם דברי לשון הרע בסתר [וגם נרמז בכך שהמדבר לשון הרע הורג שלשה, את עצמו, את השומע ואת מי שסיפר עליו, ולגבי עצמו הוא כמפיץ, כי מביא על עצמו עונש בדיני שמים, ומי ששומע עומד בסמוך לו, וכאילו הורגו בחרב שבידו, ואת מי שסיפר עליו, העומד רחוק ממנו, הוא כהורג על ידי חץ שנון הפוגע במרחק].
(יט) שֵׁן רֹעָה – כמו שן הנשברת, שרוצה האדם ללעוס בה את מאכלו והיא בוגדת בו ואינה יכולה לעשות מלאכתה, וְרֶגֶל מוּעָדֶת – וכמו רגלו של האדם, שהוא בטוח בה שתוביל אותו למחוז חפצו, והיא בוגדת בו על ידי שהיא מוֹעֶדֶת בדרכה ומפילה אותו, דומה להם הוא מִבְטָח – הידיד שבטחו בו לעזרה וסיוע, והוא בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה, שאז זקוקים לו ביותר.
