כא אִם־רָעֵ֣ב שֹׂ֭נַֽאֲךָ הַֽאֲכִלֵ֣הוּ לָ֑חֶם וְאִם־צָ֝מֵ֗א הַשְׁקֵ֥הוּ מָֽיִם׃ כב כִּ֤י גֶֽחָלִ֗ים אַ֭תָּה חֹתֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יְשַׁלֶּם־לָֽךְ׃
֍ ֍ ֍
(כא) אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ, אל תנסה לנקום בו על ידי שתמנע ממנו את המאכל, אלא אדרבה, אם רצונך לעשות בו נקמה אמיתית, הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא הוא, הַשְׁקֵהוּ מָיִם.
(כב) ותרויח בכך שני דברים, א. כִּי בהנהגה זו הרי זה כאילו גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ, כי יזכור את אשר עשה לך, ויתבייש ויכלם מכך שעתה הוא מוכרח לקבל ממך לחם ומים, ואתה משלם לו טובה תחת רעתו, ב. וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ את שכרך על הצדקה שעשית, ואילו אם תנקום בו על ידי שלא תתן לו מאכל ומשקה, הרי לא תקבל שכר על כך.
