כח וְיָֽדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם בְּהַגְלוֹתִ֤י אֹתָם֙ אֶל־הַגּוֹיִ֔ם וְכִנַּסְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹֽא־אוֹתִ֥יר ע֛וֹד מֵהֶ֖ם שָֽׁם׃ כט וְלֹֽא־אַסְתִּ֥יר ע֛וֹד פָּנַ֖י מֵהֶ֑ם אֲשֶׁ֨ר שָׁפַ֤כְתִּי אֶת־רוּחִי֙ עַל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
֍ ֍ ֍
(כח) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם – ובאותו זמן יכירו ויבינו כי אני הייתי ה' אלוהיהם גם בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל הַגּוֹיִם בחורבן בית שני, כי היה הדבר לטובתם, כי הגאולה שהיתה בזמן כורש לא היתה גאולה שלימה, כי היו בה ארבעה חסרונות, שלא יהיו בעת הגאולה השלימה, א. וְכִנַּסְתִּים עתה בעצמי עַל אַדְמָתָם, ואילו הגאולה ההיא היתה על ידי כורש מלך פרס, ולא בהנהגה גלויה של ה'. ב. וְלֹא אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם, ואילו בזמן כורש נשארו רבים מישראל בין העמים.
(כט) ג. וְלֹא אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם, ואילו בזמן בית המקדש השני הסתיר ה' את פניו, כפי שהיה בזמן היוונים ובזמן הרומאים. ד. אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת רוּחִי עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל, שיזכו לרוח הקודש והנבואה, ואילו בזמן בית המקדש השני לא היתה נבואה ורוח הקודש, נְאֻם ה' אֱלֹהִים.
