ח כִּצְר֣וֹר אֶ֭בֶן בְּמַרְגֵּמָ֑ה כֵּן־נוֹתֵ֖ן לִכְסִ֣יל כָּבֽוֹד׃ ט ח֭וֹחַ עָלָ֣ה בְיַד־שִׁכּ֑וֹר וּ֝מָשָׁ֗ל בְּפִ֣י כְסִילִֽים׃
֍ ֍ ֍
(ח) ומבאר עתה מדוע באמת יש לענות לכסיל בדברים קלים ודרך בזיון, ולא להשיב לו בכובד ראש תשובות עמוקות ואמיתיות, כי כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה – כשם שצוררים תחילה את האבן בכלי יריה ששמו מרגמה, שבתחילה נראה שעוטפים את האבן בדרך כבוד, ובאמת עושים כן כדי להשליכה על אנשים ולהורגם, כֵּן הוא הנוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד, כי אם תענה לו בדרך כבוד תשובות אמיתיות, יטול את התשובות הללו וישתמש בהם כדי להשליכם על אנשים ולהורגם, כי יהפוך את דבריך לדברי בלע ומינות, ויטעה בהם אנשים תמימי דרך.
(ט) וממשיך לבאר מה הן התשובות הראויות לכסיל, כי אחרי שנקצצו רגליו ושוקיו של הכסיל [כמבואר בפסוקים ו'-ז'], הרי הוא שוכב על הארץ ונגרר על ידיו, עד אשר חוֹחַ – קוץ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר, מחמת שהוא נגרר בארץ על ידיו, וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים – ועדיין יש בפי הכסיל משל להסביר את הנהגתו הרעה, ולקצץ במשל זה את עמודי החכמה.
