יג אָמַ֣ר עָ֭צֵל שַׁ֣חַל בַּדָּ֑רֶךְ אֲ֝רִ֗י בֵּ֣ין הָֽרְחֹבֽוֹת׃ יד הַ֭דֶּלֶת תִּסּ֣וֹב עַל־צִירָ֑הּ וְ֝עָצֵ֗ל עַל־מִטָּתֽוֹ׃ טו טָ֘מַ֤ן עָצֵ֣ל יָ֭דוֹ בַּצַּלָּ֑חַת נִ֝לְאָ֗ה לַֽהֲשִׁיבָ֥הּ אֶל־פִּֽיו׃ טז חָכָ֣ם עָצֵ֣ל בְּעֵינָ֑יו מִ֝שִּׁבְעָ֗ה מְשִׁ֣יבֵי טָֽעַם׃
֍ ֍ ֍
(יג) מלמד עתה כי מי שמתעצל מלדרוש את החכמה, נעשה לבסוף חכם בעיניו, שהתבאר בפסוק הקודם שזו מידה גרועה יותר מהכסילות, אָמַר עָצֵל, שַׁחַל – אריה בוגר יש בַּדָּרֶךְ, אֲרִי קטן נמצא בֵּין הָרְחֹבוֹת, ורומז בכך שמחמת עצלותו אינו רוצה לעסוק בחכמה, וטוען בפיו כאילו טעמו הוא מחשש שיטעה בדברי החכמה והתורה, ויהיה בכך כמי שנטרף על ידי אריה, ומחמת עצלותו ללכת לדרוש חכמה מפי החכמים, הרי הוא מדמה בנפשו שהוא כבר החכים לבדו, וכל דרכיו נעשים בחכמה.
(יד) כפי שהַדֶּלֶת תִּסּוֹב תמיד עַל צִירָהּ, אך תישאר באותו מקום, וְעָצֵל יסוב עַל מִטָּתוֹ מצד לצד, ולא יקום ממנה.
(טו) גם כאשר יביאו אוכל לעצל, טָמַן עָצֵל את יָדוֹ בַּצַּלָּחַת כדי לאכול, נִלְאָה – התעייף הוא מלַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו כדי לאכול, ורומז בכך על לימוד התורה, שגם אם ילמדו את העצל בעל כרחו את סיפורי התורה, יקשיב לסיפור החיצוני בלבד, ולא יתבונן במוסר ובחכמה הפנימיים שיש בהם.
(טז) חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו, כלומר, העצל חכם בעיני עצמו יותר מִשִּׁבְעָה חכמים אמיתיים מְשִׁיבֵי טָעַם – שישיבו ויסבירו לו את טעמי הדברים הפנימיים שבדברי התורה, אך הוא חכם בעיניו יותר מהם, ולכן הכסיל עדיף ממנו.
