כה כִּֽי־יְחַנֵּ֣ן ק֭וֹלוֹ אַל־תַּֽאֲמֶן־בּ֑וֹ כִּ֤י שֶׁ֖בַע תּֽוֹעֵב֣וֹת בְּלִבּֽוֹ׃ כו תִּכַּסֶּ֣ה שִׂ֭נְאָה בְּמַשָּׁא֑וֹן תִּגָּלֶ֖ה רָֽעָת֣וֹ בְקָהָֽל׃ כז כֹּֽרֶה־שַּׁ֭חַת בָּ֣הּ יִפּ֑וֹל וְג֥וֹלֵֽל אֶ֗֝בֶן אֵלָ֥יו תָּשֽׁוּב׃ כח לְֽשׁוֹן־שֶׁ֭קֶר יִשְׂנָ֣א דַכָּ֑יו וּפֶ֥ה חָ֝לָ֗ק יַֽעֲשֶׂ֥ה מִדְחֶֽה׃
֍ ֍ ֍
(כה) ולכן, גם כִּי יְחַנֵּן אותו אדם בקוֹלוֹ, להראות שהוא אוהב, אַל תַּאֲמֶן בּוֹ, כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ, בשנאתו הפנימית לחבירו. וכן בנמשל, גם אם ירבה בתפילה אין להאמינו, כי לבו מלא תועבות ומחשבות כפירה.
(כו) ודברים אלו שהוא חושב בלבו, תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן – בתחילה שנאתו מכסה אותם בחושך ['מַשָּׁאוֹן' הוא מלשון חושך ואפילה, כמו "יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה" (צפניה א' ט"ו)], אך לאחר זמן תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל.
(כז) ולבסוף יבוא על עונשו, כי כֹּרֶה שַּׁחַת – החופר לחבירו בור, בָּהּ יִפּוֹל. וְגוֹלֵל אֶבֶן להזיק בה לחבירו, אֵלָיו תָּשׁוּב להזיקו.
(כח) לְשׁוֹן שֶׁקֶר – מי שרגיל לקבל דברי לשון הרע, יִשְׂנָא דַכָּיו – שונא את האנשים הנדכאים לפניו, הבאים לומר דברי לשון הרע בסתר ובצנעא, כי זה סימן לכך שאין בדבריהם ממש, וּפֶה חָלָק – פיו של המדבר דברי חלקות להחניף לאחרים, יַעֲשֶׂה מִדְחֶה – הוא עצמו ידחה את המשתמשים בפה חלק, להחליקם לבאר שחת.
