יד וַיַּ֥עַשׂ אֶת־אֵילִ֖ים שִׁשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וְאֶל־אֵיל֙ הֶֽחָצֵ֔ר הַשַּׁ֖עַר סָבִ֥יב ׀ סָבִֽיב׃
֍ ֍ ֍
(יד) כפי שהתבאר, חלל הצד המזרחי של עזרת הנשים נמשך מדרום לצפון שלש מאות עשרים ושש אמות, וזה היה אורך החומה המזרחית מצפון לדרום [אמנם בחלקה החיצוני של החומה נראו גם העובי של החומה הצפונית והחומה הדרומית, כהמשך לחומה המזרחית, ועל ידי זה נראתה בצד המזרחי חומה של שלש מאות חמישים ושתים אמה], ובאמצע החומה המזרחית היה השער ברוחב עשר אמות, ומימינו שלשת התאים הנמשכים [מדרום לצפון] באורך ארבעים אמה, וכן משמאל לשער נמשכו התאים ארבעים אמה, הרי יחד עם השער עצמו הם תשעים אמה באמצע החומה המזרחית. ובתשעים אמה אלו יש הרחקה מכותל החומה עצמו, על ידי התאים, למרחק של שתים עשרה אמות מהחומה לצד מזרח [אמה אחת 'גבול' בין כותל עזרת הנשים לבין חלל התא, חלל התא שש אמות, הכותל המזרחי של התא חמש אמות, הרי הם יחד שתים עשרה אמות], ומימין ומשמאל לתאים הללו היה מקום ריק בו היה ניתן להתקרב עד לחומת עזרת הנשים, מקצה התא שמשמאל לנכנס [לצד דרום] ועד סוף הכותל לצד שמאלו, היו מאה ושמונה עשרה אמות [שהרי החומה כולה היתה שלש מאות עשרים ושש אמות, וחציה שמשמאל לנכנס הוא מאה ששים ושלש אמות, ובחצי זה היה חצי השער, והיינו חמש אמות, והתאים שמשמאל לנכנס באורך ארבעים אמות, הרי שנשארו לצד שמאלו מאה ושמונה עשרה אמות], וכן לצד צפון, מימין לנכנס בשער המזרח, מקצה התא הימני ביותר ועד סוף הכותל לצד ימין נשארו גם כן מאה ושמונה עשרה אמות, וכדי לעשות גם שם הרחקה של שתים עשרה אמות מהחומה, לבא מבחוץ, וַיַּעַשׂ אֶת אֵילִים שִׁשִּׁים אַמָּה – העמיד מכל צד שישים אילים, שכל אחד מהם היה אמה על אמה, ובין איל לאיל היתה אמה, הרי שהיו אילים אלו כעין מחיצה במרחק של שתים עשרה אמות מהחומה, לכל אורך הכותל המזרחי, האיל הראשון היה צמוד לכותל של התא, והאיל האחרון היה לאחר סוף החומה המזרחית, כנגד התחלת העובי של החומה הדרומית והתחלת העובי של החומה הצפונית. [ואף שבכל הדברים היו השערים הצפוני והדרומי שוים לשער המזרחי, כמו לענין התאים והאולם, מכל מקום האילים היו רק בצד המזרחי. ולכן לא אמר לשון סתמית שהיו שם אילים, כפי שאמר על שאר הדברים, אלא אמר לשון 'ויעש את אילים', ללמד שרק באותו צד היו אילים אלו]. כפי שהתבאר, חלל השער היה ברוחב עשר אמות מצפון לדרום, ובאורך שלש עשרה אמות ממזרח למערב, ובאמצע אותו אורך, באמצע עובי החומה, היה השער עצמו, שניתן לפותחו ולסוגרו, ומבאר עתה היכן היו הצירים של השער ולהיכן היה נפתח, וְאֶל אֵיל הֶחָצֵר הַשַּׁעַר סָבִיב סָבִיב, כלומר, צירי השער היו באופן שהוא סובב ונפתח לכיוון פנים עזרת הנשים, לכיוון אילי החצר הקבועים בפתחי האולם [כמבואר בפסוק ט'], וכיון שהיה השער עשר אמות, כדי שיוכל לסגור את כל רוחב חלל השער, וכיון שחלל החומה מהאמצע והלאה היה רק שש אמות [שהרי החומה היתה שש אמות מכאן ושש אמות מכאן והשער קבוע באמה האמצעית], ובנוסף לכך היו שש אמות של אורך קירות האולם, נמצא שהשער הגיע עד שתי אמות לפני סיום כותל האולם, וכיון שבאמה האחרונה היו האילים [כמבואר בפסוק ט'], נשארה אמה אחת רווח בין השער בזמן שהוא פתוח לבין האילים שבפתח האולם [ובפסוק ט"ז יבואר שבאמה זו היה חלון הפונה מעזרת הנשים להאיר אל חלל אולם השער].
