ט שֶׁ֣מֶן וּ֭קְטֹרֶת יְשַׂמַּֽח־לֵ֑ב וּמֶ֥תֶק רֵ֝עֵ֗הוּ מֵֽעֲצַת־נָֽפֶשׁ׃ י רֵ֥עֲךָ֨ וְרֵ֪עַ אָבִ֡יךָ אַֽל־תַּעֲזֹ֗ב וּבֵ֥ית אָחִ֗יךָ אַל־תָּ֭בוֹא בְּי֣וֹם אֵידֶ֑ךָ ט֥וֹב שָׁכֵ֥ן קָ֝ר֗וֹב מֵאָ֥ח רָחֽוֹק׃
֍ ֍ ֍
(ט) הגם שברא ה' את הגוף באופן שהאברים הפנימיים, כמו הלב והריאות, פועלים מעצמם ללא הפסקה, מכל מקום שֶׁמֶן טוב וּקְטֹרֶת, שיש להם ריח טוב, יְשַׂמַּח לֵב, ויחזק את לב האדם להוסיף אומץ על כוחו הפנימי, וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ – כך הוא גם כח העצה שבנפש האדם, אף שלכל אדם יש את התכונה של מציאת עצה, מכל מקום כח זה יגבר ביתר שאת ועוז כאשר ימתיק עצה עם רעהו, ועל ידי זה יתעורר כוחו הפנימי למצוא את העצה הנכונה ביותר.
(י) רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ – אם יש לך ידיד טוב, שהוא כבר היה ידיד של אביך, ומנוסה באהבתו אליכם, אַל תַּעֲזֹב. ואמנם יש בטבע האדם לאהוב את אחיו, אך זהו רק בזמן שטוב לך ואינך זקוק לו, אבל וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ – ביום שברך ומפלתך אל תלך לבית אחיך לבקש שיעזור לך, כי באותו זמן לא ירצה לעזור לך, ואז טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב – מי שקרוב אליך בידידותו מחמת שהוא שוכן אצלך תמיד, הוא יהיה לך טוב יותר מֵאָח רָחוֹק – ממי שהוא רחוק ממך בליבו, הגם שהוא אחיך.
