ה כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה רָעָ֛ה אַחַ֥ת רָעָ֖ה הִנֵּ֥ה בָאָֽה׃ ו קֵ֣ץ בָּ֔א בָּ֥א הַקֵּ֖ץ הֵקִ֣יץ אֵלָ֑יִךְ הִנֵּ֖ה בָּאָֽה׃ ז בָּ֧אָה הַצְּפִירָ֛ה אֵלֶ֖יךָ יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ בָּ֣א הָעֵ֗ת קָר֛וֹב הַיּ֥וֹם מְהוּמָ֖ה וְלֹא־הֵ֥ד הָרִֽים׃
֍ ֍ ֍
(ה) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, הרעה הבאה עליכם כעת היא שונה וחמורה יותר מכל הרעות שהיו עד עתה, כי עד עתה לא נחתם גזר דינם, וכעת נחתם גזר הדין, ומחמת כן יהיו כמה שינויים בין הרעה העתידה לבין הרעות שכבר באו עליהם: א. עד עתה לא באה עליהם הרעה בפעם אחת, אלא תחילה נענש האדם בממונו, ורק אחר כך ביסורים, ואילו עתה תבוא עליכם רָעָה אַחַת, שייענשו מיד בגופם. ב. עד עתה היתה באה עליהם הרעה לתכלית טובה, שישובו בתשובה, ואילו עתה תכליתה של הרעה האחת היא רָעָה, להענישם על חטאיהם, ולא לטובה. ג. עד עתה היה ה' ממתין לאחר האזהרה לפני שבא עליהם העונש, שמא יחזרו בתשובה, ואילו עתה, הִנֵּה בָאָה – באה הרעה מיד.
(ו) ומבאר את דבריו, שלא בא העונש כדי להשיבם בתשובה, אלא קֵץ בָּא – הגיע העונש כקץ וכליון, ומדמה במליצתו את ה'קץ' כדבר שיש לו ישות וקיום בפני עצמו, והוא מיועד לבוא ביום מסוים, המורכב מלילה ויום שאחריו, ובלילה 'ישן' הקץ, ועתה בָּא הַקֵּץ, כי הֵקִיץ משנתו באשמורה האחרונה של הלילה, כדי לבוא אֵלָיִךְ, והרעה הִנֵּה בָּאָה.
(ז) והנה כבר הסתיים הלילה, ובָּאָה הַצְּפִירָה – בא הבוקר [כי תרגום 'בוקר' הוא 'צפרא'], אֵלֶיךָ, יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, בָּא הָעֵת שיבוא הקץ, קָרוֹב הַיּוֹם, ובאה המְהוּמָה [תיבת 'בא' האמורה לגבי העת, נמשכת גם לגבי המהומה], וְלֹא הֵד הָרִים – ומהומה זו אינה כקול הנשמע מרחוק כהד הבא בין ההרים, שיש עדיין זמן להימלט מהרעה, אלא באה המהומה מיד לתוך העיר.
