יא חֲכַ֣ם בְּ֭נִי וְשַׂמַּ֣ח לִבִּ֑י וְאָשִׁ֖יבָה חֹֽרְפִ֣י דָבָֽר׃ יב עָר֤וּם ׀ רָאָ֣ה רָעָ֣ה נִסְתָּ֑ר פְּ֝תָאיִ֗ם עָֽבְר֥וּ נֶֽעֱנָֽשׁוּ׃
֍ ֍ ֍
(יא) פונה ואומר לבנו, חֲכַם בְּנִי, גם אם עד עתה לא קיבלת את חוקי החכמה, עשה זאת עתה, וְשַׂמַּח לִבִּי, כי עד עתה היו מחרפים אותי בגלל שאינך חכם, ועתה שתחכם, וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר.
(יב) והדרך להחכים היא, על ידי שעָרוּם, המתבונן בראשית מעשיו לראות מה תהיה תכליתם, רָאָה רָעָה שבאה על עוזבי החכמה, ונִסְתָּר מצרה זו, על ידי שלמד את חוקי החכמה, אבל פְּתָאיִם שאינם מתבוננים כלל במעשיהם, עָבְרוּ גם הם בדרך הרעה, ונֶעֱנָשׁוּ [ופסוק זה נאמר גם לעיל (פרק כ"ב פסוק ג'), ושם מדבר על רעות טבעיות שהערום נזהר מהם, וכאן מדבר על רעות הנפש, כהמשך לפסוק הקודם בו הוא מוכיח את בנו שילך בדרכי החכמה].
