יג קַח־בִּ֭גְדוֹ כִּי־עָ֣רַב זָ֑ר וּבְעַ֖ד נָכְרִיָּ֣ה חַבְלֵֽהוּ׃ יד מְבָ֘רֵ֤ךְ רֵעֵ֨הוּ ׀ בְּק֣וֹל גָּ֭דוֹל בַּבֹּ֣קֶר הַשְׁכֵּ֑ים קְ֝לָלָ֗ה תֵּחָ֥שֶׁב לֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(יג) קַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ, ופסוק זה הובא גם לעיל (פרק כ' פסוק ט"ז), ושם התבאר כפי המשל, שמי שנעשה ערב לאדם זר, שאינו מבני ביתו, אך הוא מעירו ומארצו, ראוי הוא שיקחו את בגדו תמורת הערבות שערב, אך אם אין לו מה לתת לא יכו את גופו, ואילו מי שנעשה ערב עבור 'נכרי', שזהו כינוי לאדם שבא מארץ אחרת, הרי זהו פשע גדול יותר שיכנס בערבות למי שאינו כלל ממקומו ומארצו, ולכן אם אין לו מהיכן לשלם יש לחבול אותו ולהכותו. וכאן מוזכר הפסוק שנית, ללמד את הנמשל שבו, שמי שעוסק בחכמות חיצוניות מלבד התורה, ונעשה 'ערב' להסבירם ולהסיר את הקושיות שיש עליהם, אם עשה כן עבור חכמות שהן 'זרות' לחכמת התורה אך אינן סותרות אותה, הרי בכך הסיר מעל עצמו את בגדי התפארת של עם ישראל, שקיבלו את התורה בסיני, ואינם צריכים לעסוק בחכמות חיצוניות ולערוב להן. אך אם עשה כן עבור 'נכריה', והיא עבודה זרה או דעת כפירה, ונכנס כערב לבאר דעות אלו ולהסיר מעליהן את הקושיות, הרי הוא ראוי לחבלה והכאה, כי כרת את עצמו מעדת ה', ומכר את עצמו כערב לדעות המינות והכפירה.
(יד) מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים, כמו קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ, כי כדי שהברכה תתקיים יש לומר אותה בצינעה, שלא תחול בה עין הרע, וגם תהיה לרצון רק לאחר שיתפלל האדם בעצמו, ולא בבוקר השכם קודם שיתפלל.
