כא מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וְ֝אִ֗ישׁ לְפִ֣י מַֽהֲלָלֽוֹ׃ כב אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל ׀ בַּ֥מַּכְתֵּ֡שׁ בְּת֣וֹךְ הָֽ֭רִיפוֹת בַּֽעֱלִ֑י לֹֽא־תָס֥וּר מֵֽ֝עָלָ֗יו אִוַּלְתּֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(כא) מַצְרֵף מיועד לַכֶּסֶף, כי במצרף מתיכים את מתכת הכסף כדי להוציא ממנה את הסיגים, שהם המתכות הפשוטות המעורבות בה, וְכוּר לַזָּהָב – אבל הזהב צריך כור, שיש בו אש חזקה יותר, הן מחמת שקשה יותר להסיר ממנו את הסיגים המעורבים בו, והן מחמת שמקפידים יותר על זיכוכו וטהרו של הזהב, מחמת יוקרו, יותר מזיכוך הכסף, וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ – כך ככל שהאדם מהולל יותר במעשיו הטובים וצדקותו, כך מקפידים יותר על זיכוכו ונקיונו הנפשי, ולכן אצל תלמידי חכמים שגגות נחשבות כזדונות, מחמת מעלתם הגדולה.
(כב) הכסיל הנוטה מדרכי החכמה מחמת תאוותיו, והפתי המהלך בלא דעת להיכן שיוליכו אותו, תועיל להם ההכאה והיסורים כדי להשיבם אל הדרך הטובה [וראה לעיל פרק כ"ו פסוק ג'], אבל לאויל, המטיל ספיקות בכללי החכמה, לא יועילו היסורים, כי אפילו אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ, שם כותשים את גרעיני התבואה להסיר מהם את קליפתם, בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת, שזהו שמם של גרעיני התבואה לאחר שסרה מהם קליפתם, וזהו משל לשאר הרשעים הנכתשים עמו, ומחמת היסורים הסירו מעליהם את קליפת מעשיהם הרעים, וראוי לאויל להבין מכך שזו תכלית ההכאה והיסורים, וגם רואה שמכים אותו בַּעֱלִי, שהוא הכלי הכותש המיועד לתכלית זו של הסרת הקליפות, בכל זאת לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ, כי ישאר בספקותיו, ולא יבין בודאות שההכאה באה להסיר מעליו את מעשיו הרעים ואיולתו [כי הכסיל והפתי, קליפת חטאיהם היא חיצונית ומצויה בתאוותיהם ופתיותם, אבל קליפת החטא של האויל דבוקה בשכלו, המטיל ספיקות בכל דבר, וכיון שקליפתו מעורבת בפנימיותו, אי אפשר להסירה ממנו על ידי יסורים].
