א נָ֣סוּ וְאֵין־רֹדֵ֣ף רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּיקִ֗ים כִּכְפִ֥יר יִבְטָֽח׃ ב בְּפֶ֣שַֽׁע אֶ֭רֶץ רַבִּ֣ים שָׂרֶ֑יהָ וּבְאָדָ֥ם מֵבִ֥ין יֹ֝דֵ֗עַ כֵּ֣ן יַֽאֲרִֽיךְ׃
֍ ֍ ֍
פרק כח (א) כאשר העם נָסוּ וְאֵין רֹדֵף, הרי זה סימן שיש ביניהם רָשָׁע, כי הרשע מפחד תמיד, וּמִפַּחְדּוֹ יפול פחד על כל הנמצאים עמו, וכולם ינוסו באין רודף. וְצַדִּיקִים, כִּכְפִיר יִבְטָח – הרי הם כאריה הבוטח אפילו בזמן שבאמת יש הרודפים אחריו, ולא יברח ולא יפחד.
(ב) בְּפֶשַׁע אֶרֶץ – כאשר אנשי הארץ פושעים במלכם ומורדים בו, מחמת רצונם לפרוק מעליהם את עול מלכותו, לפעמים יקרה שמחמת כן יהיו רַבִּים שָׂרֶיהָ, כי יעמדו עליהם שרים רבים עריצים שילחצו את כולם, ונמצא שרצו לפרוק עולו של אדם אחד, וקיבלו במרידתם עול של שרים רבים. וּבְאָדָם מֵבִין יֹדֵעַ כֵּן – ורק אם יעמוד באותו זמן אדם המבין ויודע כיצד לכונן וליסד את דרך הצדק [ו'כן' הוא מלשון כַּן ויסוד], ויעצור את שטף המרידה, יַאֲרִיךְ – יביא אֲרוּכָה ומרפא למחלה זו של המרידה במלך [ונמשלת המרידה למחלה הצריכה רפואה, כי המחלה באה על האדם כאשר נחלשים הכוחות הפועלים ויוצרים בגופו, ומתגברים הכוחות שטבעם להיות נפעלים ושקטים, וכך המרידה היא כאשר המון העם מתגברים על המלך והשרים, שבדרך כלל הם החזקים והשולטים בארץ].
