ט מֵסִ֣יר אָ֭זְנוֹ מִשְּׁמֹ֣עַ תּוֹרָ֑ה גַּ֥ם תְּ֝פִלָּת֗וֹ תּֽוֹעֵבָֽה׃ י מַשְׁגֶּ֤ה יְשָׁרִ֨ים ׀ בְּדֶ֥רֶךְ רָ֗ע בִּשְׁחוּת֥וֹ הֽוּא־יִפּ֑וֹל וּ֝תְמִימִ֗ים יִנְחֲלוּ־טֽוֹב׃
֍ ֍ ֍
(ט) מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה, אפילו שעושה כן מחמת שהגיע הזמן הראוי לתפילה, גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה, כי התורה היא העסק בחיים נצחיים, והתפילה היא לצורך חיי שעה [ויכול להתפלל לאחר זמן, קודם שיעבור זמן התפילה].
(י) מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע – הרואה בני אדם ישרים מהלכים בדרך ישרה, ומטעה אותם להוליכם בדרך רעה כדי להפילם בבור שחפר להם שם, בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפּוֹל – הוא עצמו יפול באותו בור שכרה להם. וּתְמִימִים, שאינם מרמים ואינם עושים כן, יִנְחֲלוּ טוֹב, כי היושב ולא עשה עבירה שהזדמנה לו, נותנים לו שכר כעושה מצוה [ויש לכך נמשל לדרכי הנפש, כי הישרים הולכים בדרך הישרה מחמת הבנתם, וכיון שהם סומכים על בינתם יכול לבוא אדם רע ולהטעות אותם בעיון ובסברא ולהוליך אותם בדרך רעה, וסופו יהיה שהוא זה שֶׁיֵעָנֵשׁ על מעשיהם, כי המתעה את חבירו ומסיתו לדבר עבירה הוא הנענש על החטא, ואליו מתייחסת ההשחתה שנעשתה. אבל התמימים, שאינם חוקרים בשכלם אחר הדברים אלא הולכים בתמימות בדרך הטובה, אי אפשר להטעותם, והם הולכים תמיד בדרך הטובה, שהיא כ'נחלה' להם, כלומר, כירושה שמקבלים אותה ללא טרחה ואי אפשר לקחתה מהיורש, כי אינם טורחים בהבנת והשגת טעמי הדברים, ואי אפשר להטעותם].
