(יז) וְאֵ֨לֶּה֙ טְחֹרֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֧יבוּ פְלִשְׁתִּ֛ים אָשָׁ֖ם לַֽה֑' לְאַשְׁדּ֨וֹד אֶחָ֜ד לְעַזָּ֤ה אֶחָד֙ לְאַשְׁקְל֣וֹן אֶחָ֔ד לְגַ֥ת אֶחָ֖ד לְעֶקְר֥וֹן אֶחָֽד׃ (יח) וְעַכְבְּרֵ֣י הַזָּהָ֗ב מִסְפַּ֞ר כָּל־עָרֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ לַֽחֲמֵ֣שֶׁת הַסְּרָנִ֔ים מֵעִ֣יר מִבְצָ֔ר וְעַ֖ד כֹּ֣פֶר הַפְּרָזִ֑י וְעַ֣ד ׀ אָבֵ֣ל הַגְּדוֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִנִּ֤יחוּ עָלֶ֨יהָ֙ אֵ֚ת אֲר֣וֹן ה֔' עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בִּשְׂדֵ֥ה יְהוֹשֻׁ֖עַ בֵּ֥ית הַשִּׁמְשִֽׁי׃ (יט) וַיַּ֞ךְ בְּאַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֗מֶשׁ כִּ֤י רָאוּ֙ בַּֽאֲר֣וֹן ה֔' וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ חֲמִשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ וַיִּֽתְאַבְּל֣וּ הָעָ֔ם כִּֽי־הִכָּ֧ה ה֛' בָּעָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה׃ (כ) וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֔מֶשׁ מִ֚י יוּכַ֣ל לַֽעֲמֹ֔ד לִפְנֵ֨י ה֧' הָֽאֱלֹהִ֛ים הַקָּד֖וֹשׁ הַזֶּ֑ה וְאֶל־מִ֖י יַֽעֲלֶ֥ה מֵֽעָלֵֽינוּ׃ (כא) וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־יֽוֹשְׁבֵ֥י קִרְיַת־יְעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הֵשִׁ֤בוּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־אֲר֣וֹן ה֔' רְד֕וּ הַֽעֲל֥וּ אֹת֖וֹ אֲלֵיכֶֽם׃ (א) וַיָּבֹ֜אוּ אַנְשֵׁ֣י ׀ קִרְיַ֣ת יְעָרִ֗ים וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן ה֔' וַיָּבִ֣אוּ אֹת֔וֹ אֶל־בֵּ֥ית אֲבִֽינָדָ֖ב בַּגִּבְעָ֑ה וְאֶת־אֶלְעָזָ֤ר בְּנוֹ֙ קִדְּשׁ֔וּ לִשְׁמֹ֖ר אֶת־אֲר֥וֹן הֽ'׃
֍ ֍ ֍
(יז) וְאֵלֶּה טְחֹרֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ פְלִשְׁתִּים אָשָׁם לַה', לְאַשְׁדּוֹד אֶחָד, לְעַזָּה אֶחָד, לְאַשְׁקְלוֹן אֶחָד, לְגַת אֶחָד, לְעֶקְרוֹן אֶחָד.
(יח) וְעַכְבְּרֵי הַזָּהָב היו יותר מחמשה, כמִסְפַּר כָּל עָרֵי פְלִשְׁתִּים, לַחֲמֵשֶׁת הַסְּרָנִים, ומלבדם התנדבו והביאו כל ערי פלשתים, מֵעִיר מִבְצָר שהיא עיר גדולה ומבוצרת, וְעַד כֹּפֶר הַפְּרָזִי שהיא מפורזת, בכל גבול הפלשתים וְעַד אָבֵל הַגְּדוֹלָה, היא האבן הגדולה שהיתה שם אֲשֶׁר הִנִּיחוּ עָלֶיהָ אֵת אֲרוֹן ה', [וקרויה 'אבל הגדולה' מלשון אבילות על מה שאירע להם אחר כך, כפי שיסופר בפסוק הבא], ואותה אבן נמצאת שם עַד הַיּוֹם הַזֶּה [זמן כתיבת הנביא] בִּשְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי.
(יט) וַיַּךְ ה' בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ, כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' שלא בדרך הכבוד הראוי לו, וכמו שהתבאר לעיל, וַיַּךְ בָּעָם שהתאספו לשם מהערים הסמוכות, ומתו שִׁבְעִים אִישׁ מתוך חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ שהיו שם, וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, כִּי הִכָּה ה' בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה.
(כ) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ, מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וְאֶל מִי יַעֲלֶה ארון הברית מֵעָלֵינוּ.
(כא) וַיִּשְׁלְחוּ אנשי בית שמש מַלְאָכִים – שליחים אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים, לֵאמֹר, הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן ה' [כלומר, אף שאתם סמוכים לגבול אל תחששו שיחזרו הפלישתים ויקחו את הארון, שהרי הם עצמם השיבוהו], רְדוּ הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם.
(א) וַיָּבֹאוּ – יצאו לכבוד הארון כל אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים, וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן ה', וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל בֵּית אֲבִינָדָב אשר בַּגִּבְעָה, וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ – ייחדוהו, שיתפנה מכל עסקיו ויהיה ממונה רק לִשְׁמֹר אֶת אֲרוֹן ה'.
