יג רָ֤שׁ וְאִ֣ישׁ תְּכָכִ֣ים נִפְגָּ֑שׁוּ מֵ֤אִיר עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃ יד מֶ֤לֶךְ שׁוֹפֵ֣ט בֶּֽאֱמֶ֣ת דַּלִּ֑ים כִּ֝סְא֗וֹ לָעַ֥ד יִכּֽוֹן׃
֍ ֍ ֍
(יג) רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ, וזהו משל לכך שהעניות והרמאות נפגשו למקום אחד, וכביכול נשאו זה את זה, והתנו שכל מה שירויח הרמאי ברמאותו ילקח על ידי העניות והדלות, והנמשל של הדבר הוא, כי אף שכל אחד מהם לבדו אינו ראוי להתקיים בעולם, לא הרמאות ולא הדלות, אך כאשר שניהם נמצאים יחד, וכל מה שהרמאי מרויח ברמאותו נלקח על ידי העניות והדלות, יש להם קיום בעולם, כי על ידי זה מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה', להראות לכולם שהרמאות אינה מועילה לאדם, אלא גורמת לו להפסד ועניות, ועל ידי כך יחדל הרמאי לרמות, ותחדל העניות מן הארץ, וזו התועלת שבאה מחיבורם יחד.
(יד) כיון שעיקר תפקידו של המלך הוא לשפוט את העם בצדק, כאשר מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים, כלומר, כאשר רואה הוא שיש רמאות בדין הוא חוקר אחר האמת עד שמוציאה לאור, כִּסְאוֹ לָעַד יִכּוֹן – יתקיים כסא מלכותו לעולם, כפי שהאמת היא דבר הקיים לעולם.
