טו שֵׁ֣בֶט וְ֭תוֹכַחַת יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה וְנַ֥עַר מְ֝שֻׁלָּ֗ח מֵבִ֥ישׁ אִמּֽוֹ׃ טז בִּרְב֣וֹת רְ֭שָׁעִים יִרְבֶּה־פָּ֑שַׁע וְ֝צַדִּיקִ֗ים בְּֽמַפַּלְתָּ֥ם יִרְאֽוּ׃
֍ ֍ ֍
(טו) שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת, כאשר שניהם באים יחד אל הנער, השבט כדי לְיַסְרוֹ וּלְיַרְאוֹ ביראת העונש, והתוכחת כדי להסביר לו את הדברים בדרך שכלית, יִתֵּן הדבר חָכְמָה לנער [אך תוכחת לבדה אינה מועילה לנער, כי עדיין ציורי רוחו ודמיונותיו בדברים רעים, וצריך הוא גם לשבט המייסרו ביראת העונש], וְנַעַר מְשֻׁלָּח – המתנהג ללא מעצור, ואינו מקבל את חוקי החכמה, מֵבִישׁ אִמּוֹ על כך שלא חינכה אותו כראוי.
(טז) בִּרְבוֹת רְשָׁעִים, בין שיהיה ריבוים במספר, ובין שיהיה ריבוים בגדולה ובהצלחה, יִרְבֶּה פָּשַׁע, כי ככל שיתרבו יותר כך יוסיפו לפשוע, אמנם כאשר יגדישו את סאת חטאיהם יֵעָנְשׁוּ, וְצַדִּיקִים בְּמַפַּלְתָּם יִרְאוּ [וּרְאִיָה זו היא גם רְאִיַת הנפש, שגם בעת הצלחת הרשעים יראו הצדיקים בעין שכלם את מפלתם הקרובה לבוא, וכאשר באמת יפלו הרשעים יראו זאת הצדיקים בעין גשמית].
