כא מְפַנֵּ֣ק מִנֹּ֣עַר עַבְדּ֑וֹ וְ֝אַֽחֲרִית֗וֹ יִֽהְיֶ֥ה מָנֽוֹן׃ כב אִֽישׁ־אַ֭ף יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבַ֖עַל חֵמָ֣ה רַב־פָּֽשַׁע׃
֍ ֍ ֍
(כא) מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ – מי שמפנק את עבדו שלא להטיל עליו מלאכות קשות מחמת שהוא עדיין נער וחלש, וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן – הסוף יהיה שתהיה לו בו אונאה, שלא יהיה שוה את הכסף ששילם תמורתו, כי יהיה תמיד בטל ממלאכתו, ואדרבה, יש להרגילו מנערותו לעבוד, ואז יהיה העבד שוה את הכסף ששילם עליו. והנמשל הוא לגוף האדם, שהוא עבד הנפש, שאם יפנק את גופו בנערותו שלא יעמול בתורה ובמעשים טובים, גם כאשר יגדל לא יעשה הגוף מלאכתו כראוי, כי ירפו ידיו ויורגל בבטלה, אלא צריך האדם להרגיל את גופו מנערותו לעמול בקיום התורה והמצוות.
(כב) אִישׁ אַף – מי שיש לו כעס חיצוני, ורוצה הוא לעשות רעה לחברו, אך אין לו עליו חימה פנימית שמחמתה יעשה כן, יְגָרֶה מָדוֹן – יחפש דינים וטענות כנגד חבירו, כדי שמתוך כך יוכל להרע לו. וּבַעַל חֵמָה פנימית, לא יבקש כלל סיבות להצדיק את עצמו במסווה של דין ודברים, אלא הוא רַב פָּשַׁע, ויעשה רעה לחבירו ללא דין ומשפט כלל.
