יב דּ֭וֹר טָה֣וֹר בְּעֵינָ֑יו וּ֝מִצֹּֽאָת֗וֹ לֹ֣א רֻחָֽץ׃ יג דּ֭וֹר מָֽה־רָמ֣וּ עֵינָ֑יו וְ֝עַפְעַפָּ֗יו יִנָּשֵֽׂאוּ׃ יד דּ֤וֹר ׀ חֲרָב֣וֹת שִׁנָּיו֮ וּֽמַאֲכָל֪וֹת מְֽתַלְּעֹ֫תָ֥יו לֶֽאֱכֹ֣ל עֲנִיִּ֣ים מֵאֶ֑רֶץ וְ֝אֶבְיוֹנִ֗ים מֵֽאָדָֽם׃
֍ ֍ ֍
(יב) דּוֹר אשר טָהוֹר הוא בְּעֵינָיו, הגם שלפי האמת הוא טמא וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ, כי לדבריהם אין צורך לעשות מעשים טובים וללכת בחוקי התורה, ואף לא להמנע מתאוות העולם ומכל מדה רעה, ויעשו הכל כפי חפצם ומזגם, ובכך הם באמת מלוכלכים במעשיהם הרעים, וסבורים שהם טהורים.
(יג) והם דּוֹר אשר מָה רָמוּ עֵינָיו – ירימו את עיני עיונם לחקור בגדולות ובנפלאות מהם, כאילו יש בכח שכלם להשיג את הדברים שמעל הטבע, וְעַפְעַפָּיו, שתפקידם לסגור את הָעֵינַיִם בשעת הצורך, יִנָּשֵׂאוּ למעלה, להשאיר את הָעֵינַיִם פתוחות, כי לא יתייראו מהביט אל האלהים, ולחקור את הדברים שאין להם רשות להתבונן בהם.
(יד) וכיון שאינם מאמינים בהשגחת ה' ובשכר ועונש, אין ביניהם אפילו דת הבנויה על נימוסי האומות, והרי הם דּוֹר אשר כמו חֲרָבוֹת הן שִׁנָּיו הקדמיות, החותכות, וּמַאֲכָלוֹת מְתַלְּעֹתָיו – ושיניהם הפנימיות, המכונות 'מְתַלְּעוֹת', חדות כסכינים [המכונות גם 'מאכולות', כמו "וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת"], ומשתמש בהם לֶאֱכֹל עֲנִיִּים ולכלותם מֵאֶרֶץ, וְאֶבְיוֹנִים יאבדו מֵאָדָם – מִבֵּין בני האדם, כי נעשים כל האנשים כדגי הים, שהגדול בולע את הקטן.
