יז עַ֤יִן ׀ תִּ֥לְעַ֣ג לְאָב֮ וְתָבֻ֪ז לִֽיקְּהַ֫ת אֵ֥ם יִקְּר֥וּהָ עֹֽרְבֵי־נַ֑חַל וְֽיֹאכְל֥וּהָ בְנֵי־נָֽשֶׁר׃ יח שְׁלֹשָׁ֣ה הֵ֭מָּה נִפְלְא֣וּ מִמֶּ֑נִּי וְ֝אַרְבָּעָ֗ה לֹ֣א יְדַעְתִּֽים׃
֍ ֍ ֍
(יז) ועל כך משיב להם אגור בן יקה ואומר, עַיִן זו של הפילוסוף, אשר תִּלְעַג לְאָב, שהוא ה' היוצר את הכל בכוחו, והם בדברי כפירתם לועגים לו, וְתָבֻז לִיקְּהַת אֵם, שהוא החומר שברא ה' יש מאין וממנו נבראו כל הדברים הקיימים בעולם [ו'יקהת' הוא מלשון שמיעה, כלומר, יבוזו למה שנשמע מהאם, ויאמרו שהחומר הזה לא נברא מאת ה', אלא הוא חומר קדום], עונשה של עין זו יהיה שיִקְּרוּהָ – ינקרו אותה עֹרְבֵי נַחַל, וזו מידה כנגד מידה, כי העורבים אינם מכירים את הוריהם, וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר, שמידתם הפוכה מהעורבים, ומכירים את הוריהם ואת ילדיהם, ובכך יהיה ניכר שבא הדבר כעונש על כפירת הפילוסוף בה', שהוא אבי העולם כולו.
(יח) מוסיף אגור בן יקה להוכיח להם מהבריאה עצמה שלא יתכן שהעולם נברא מאליו, על ידי טבע ההולדה שיש בכל בעלי החיים, וכי מי שם בהם את הטבע הזה להוליד כצלמם וכדמותם, שעל ידי זה מתקיימים כל מיני בעלי החיים בעולם בתמידיות, ועל כך אומר, שְׁלֹשָׁה הֵמָּה – שלשת היסודות נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, כי בהם אין המעשה מותיר אחריו שום רושם, וְאַרְבָּעָה – והיסוד הרביעי, של האש, אשר לֹא יְדַעְתִּים, מדוע דוקא ביסוד זה נשאר רושם בעולם, ומבאר את דבריו בפסוק הבא.
