כד אַרְבָּ֣עָה הֵ֭ם קְטַנֵּי־אָ֑רֶץ וְ֝הֵ֗מָּה חֲכָמִ֥ים מְחֻכָּמִֽים׃ כה הַ֭נְּמָלִים עַ֣ם לֹא־עָ֑ז וַיָּכִ֖ינוּ בַקַּ֣יִץ לַחְמָֽם׃ כו שְׁ֭פַנִּים עַ֣ם לֹֽא־עָצ֑וּם וַיָּשִׂ֖ימוּ בַסֶּ֣לַע בֵּיתָֽם׃
֍ ֍ ֍
(כד) וכנגד ארבע ההנהגות הגרועות הללו, מבאר עתה שה' ברא בעולמו בעלי חיים מסוימים שניתן ללמוד מהם את דרכי ההנהגה הראויות בענינים אלו, כי אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ, וניתנו בהם תכונות שאינם זקוקים להן, וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים – החכמה שניתנה בהם היא כדי להחכים על ידה את בני האדם [כי לשון 'מחוכמים' משמעותה שהם מחכימים את האחרים].
(כה) א. הַנְּמָלִים, הם עַם לֹא עָז – לא חזק, כי כל חייה אוכלת הנמלה גרעין ומחצה של תבואה, ואף על פי כן, וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם – מכינות הן אוצרות של תבואה שאינן זקוקות להם כלל, ומתכונה זו יש לאדם ללמוד לאסוף חכמה כל חייו, ללא הפסק, וזה בהיפך מ"נָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם", שמחמת שהוא חכם בעיניו אינו עוסק באיסוף החכמה.
(כו) ב. שְׁפַנִּים, הגם שהם עַם לֹא עָצוּם, ויכולים הם להסתתר מאויביהם גם במחילות העשויות עפר, ואף על פי כן הם עמלים וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע החזק את בֵּיתָם, ונתן להם ה' תכונה זו כדי שילמד מהם האדם לבנות את בית הנפש שלו במצודת סלעים, והיינו על השכל החזק וכוחותיו האיתנים, ולא על כח הדמיון שאין בו ממשות, והוא גורם לאדם להתמלא באיולת וספיקות, וזה בהיפך מ"עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ", שהוא מרמז על האויל המטיל ספק בכל דבר.
