טז וְהָֽאֲרִיאֵ֗ל שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֹ֔רֶךְ בִּשְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה רֹ֑חַב רָב֕וּעַ אֶ֖ל אַרְבַּ֥עַת רְבָעָֽיו׃ יז וְהָֽעֲזָרָ֞ה אַרְבַּ֧ע עֶשְׂרֵ֣ה אֹ֗רֶךְ בְּאַרְבַּ֤ע עֶשְׂרֵה֙ רֹ֔חַב אֶ֖ל אַרְבַּ֣עַת רְבָעֶ֑יהָ וְהַגְּבוּל֩ סָבִ֨יב אוֹתָ֜הּ חֲצִ֣י הָֽאַמָּ֗ה וְהַחֵֽיק־לָ֤הּ אַמָּה֙ סָבִ֔יב וּמַֽעֲלֹתֵ֖הוּ פְּנ֥וֹת קָדִֽים׃
֍ ֍ ֍
(טז) וְהָאֲרִיאֵל – רוחב מקום המערכה שעל גבי המזבח [ומכונה 'אריאל' מלשון אריה, כי האש שירדה מהשמים היתה רובצת על המזבח בצורת אריה], שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב, כאשר מודדים את המרחק מאמצע המזבח לכל צד היה שתים עשרה אמה, והאורך והרוחב הכוללים של המזבח היו עשרים וארבע על עשרים וארבע אמות [כי היסוד, שהוא העזרה הקטנה, היה שלשים ושתים אמה, ומשם ועד העזרה הגדולה הוצר המזבח בשתי אמות, אמה מכל צד, ומהעזרה הגדולה ועד ההראל הוצר המזבח בשתי אמות נוספות, אמה מכל צד, נמצא שטחו העליון עשרים ושמונה אמות על עשרים ושמונה אמות, אמנם מקום הקרנות מגרע אמה מכל צד, ומקום הילוך הכהנים מגרע אמה נוספת מכל צד, נמצא שמקום המערכה הוא עשרים וארבע על עשרים וארבע אמות, וממרכזו לכל צד יש שתים עשרה אמות], רָבוּעַ, אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו – כל אחד מרבעי המזבח היה בגודל של שתים עשרה אמה על שתים עשרה אמה.
(יז) וְהָעֲזָרָה הגדולה, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה רֹחַב, אֶל אַרְבַּעַת רְבָעֶיהָ, כלומר, כל רבע הוא בגודל של ארבע עשרה אמה על ארבע עשרה אמה, והיינו שאם מודדים ממרכז המזבח אל הקצה יש ארבע עשרה אמה, והגודל הכללי הוא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה [וכפי שהתבאר החשבון בפסוק הקודם], וְהַגְּבוּל – הבליטה שהיתה באמצע המזבח, בחלק העליון של ה'עזרה הגדולה', המכונה 'סובב', כפי שהוזכר לעיל (פסוק י"ג) סָבִיב אוֹתָהּ חֲצִי הָאַמָּה – היה גבול זה בולט בשיעור חצי אמה מהמזבח, וכפי שנאמר בפסוק י"ג שהיה שיעורו 'זרת', והיינו חצי אמה, וחוזר ואומר, וְהַחֵיק לָהּ – היסוד, שהוא העזרה הקטנה, היה רחב רק אַמָּה סָבִיב, והטעם שהוצרך לחזור ולומר זאת, כיון שהתבאר שהיסוד היה רחב מהעזרה הגדולה בשיעור אמה, והיה מקום לומר שכיון שבעזרה הגדולה יש בליטה של חצי אמה, שזהו הגבול בין החלק העליון לחלק התחתון, אם כן צריך היסוד להיות רחב בחצי אמה נוספת, ולכן חוזר ואומר שלא היה כן, אלא היה היסוד רק ברוחב אמה אחת [והטעם שבאמת לא היה היסוד רחב אמה ומחצה, כיון שאותו גבול שבאמצע העזרה הגדולה לא היה על פני כולה, אלא רק ברוחב טפח]. וּמַעֲלֹתֵהוּ – הכבש שבו היו עולים למזבח, היה בצד דרום, פְּנוֹת קָדִים – והעולה בו היה פונה לצד מזרח, לימינו.
