יב גְּמָלַ֣תְהוּ ט֣וֹב וְלֹא־רָ֑ע כֹּ֗֝ל יְמֵ֣י חַיֶּֽיהָ׃ יג דָּֽ֭רְשָׁה צֶ֣מֶר וּפִשְׁתִּ֑ים וַ֝תַּ֗עַשׂ בְּחֵ֣פֶץ כַּפֶּֽיהָ׃
֍ ֍ ֍
(יב) גְּמָלַתְהוּ נפשו רק טוֹב, וְלֹא רָע כלל, ונמשך הדבר כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ, גם בשנותיו הצעירות, שדרך הגוף להמשך אחר תאוותיו, ולא רק בעת זקנת האדם שיצריו ותאוותיו נחלשים.
(יג) קניני המידות הטובות והמעלות שמשיג האדם ונעשים קנין בנפשו מכונים מלבושים, והם נוצרים על ידי שהאדם מתמיד בעשיית מעשים טובים, ואחר הפעולות התמידיות נמשכת הנפש לקנות לעצמה את המידה הטובה והמעלה הרוחנית, וכאילו מתלבשת בקביעות במידה זו שרכשה לה, ועל כך ממשיל ואומר, כי אשת החיל הזו, שהיא הנפש הטובה, דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים כדי לטוות מהם בגדי יקר, וחוזר ומבאר מה הם ה'צמר' וה'פשתים' הרוחניים, וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ – עשיית המצוות בידיה בהתמדה ובקביעות, הם היוצרים את התכונות הטובות בנפש, עד שנעשים לה המעשים הטובים כטבע שני, שאין צורך לכפות את הגוף לעשייתם, אלא הכפיים עושות זאת בחפץ וברצון.
