כו פִּ֭יהָ פָּֽתְחָ֣ה בְחָכְמָ֑ה וְת֥וֹרַת חֶ֗֝סֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃ כז צֽ֭וֹפִיָּה הֲלִיכ֣וֹת בֵּיתָ֑הּ וְלֶ֥חֶם עַ֝צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(כו) פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה, ללכת על פי חוקי החכמה, בדברים שצריך האדם לבחור בין טוב לרע, וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ – על ידי דרכי הבינה נגלו לה תעלומות וסתרי תורה, כי לשון 'חסד' מורה על שפע גדול, יותר משורת הדין המחייב, וכך הריבוי של התורה על ידי הבנת דבר מדבר והקשת ענין לענין מכונה 'תורת חסד', כי בדרך זו משיג האדם את סודות התורה בהפלגה גדולה.
(כז) ואמנם הנפש אשר היא צוֹפִיָּה רק את הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ, להשלים את עצמה, ולא את האחרים, וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל, אלא מזדרזת היא בעיון ובמעשה רק לצורך עצמה, אמנם תשלים את עצמה, אך עדיין לא תהולל על ידי האחרים.
