יג זֹ֥את הַתְּרוּמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר תָּרִ֑ימוּ שִׁשִּׁ֤ית הָֽאֵיפָה֙ מֵחֹ֣מֶר הַֽחִטִּ֔ים וְשִׁשִּׁיתֶם֙ הָֽאֵיפָ֔ה מֵחֹ֖מֶר הַשְּׂעֹרִֽים׃ יד וְחֹ֨ק הַשֶּׁ֜מֶן הַבַּ֣ת הַשֶּׁ֗מֶן מַעְשַׂ֤ר הַבַּת֙ מִן־הַכֹּ֔ר עֲשֶׂ֥רֶת הַבַּתִּ֖ים חֹ֑מֶר כִּֽי־עֲשֶׂ֥רֶת הַבַּתִּ֖ים חֹֽמֶר׃ טו וְשֶׂה־אַחַ֨ת מִן־הַצֹּ֤אן מִן־הַמָּאתַ֨יִם֙ מִמַּשְׁקֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִנְחָ֖ה וּלְעוֹלָ֣ה וְלִשְׁלָמִ֑ים לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ טז כֹּ֚ל הָעָ֣ם הָאָ֔רֶץ יִֽהְי֖וּ אֶל־הַתְּרוּמָ֣ה הַזֹּ֑את לַנָּשִׂ֖יא בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ יז וְעַֽל־הַנָּשִׂ֣יא יִֽהְיֶ֗ה הָֽעוֹל֣וֹת וְהַמִּנְחָה֮ וְהַנֵּסֶךְ֒ בַּֽחַגִּ֤ים וּבֶֽחֳדָשִׁים֙ וּבַשַּׁבָּת֔וֹת בְּכָֽל־מוֹעֲדֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֽוּא־יַעֲשֶׂ֞ה אֶת־הַֽחַטָּ֣את וְאֶת־הַמִּנְחָ֗ה וְאֶת־הָֽעוֹלָה֙ וְאֶת־הַשְּׁלָמִ֔ים לְכַפֵּ֖ר בְּעַ֥ד בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(יג) זֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תָּרִימוּ לנשיא, מלבד האחוזה שתהיה לו בארץ [ובפסוק ט"ו יבואר שהתכלית של התרומה הזו היתה להקריב מהם את קרבנות הציבור], שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַחִטִּים, והיינו אחד משישים, כי בחומר חיטים יש עשר איפות, והוא נוטל שישית האיפה, וְשִׁשִּׁיתֶם [-וכן שישית] הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַשְּׂעֹרִים.
(יד) וְחֹק המס שנוטל המלך מהַשֶּׁמֶן, הַבַּת הַשֶּׁמֶן – יקח שיעור של 'בת' מהשמן, אך לא 'בת' גדולה שזו עשירית, אלא 'בת' קטנה, שהיא עשירית מה'בת' הגדולה, והיינו אחד ממאה, ומבאר, שהבת הקטנה היא מַעְשַׂר – עשירית מהַבַּת הגדולה הבאה מִן הַכֹּר שהוא עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים הגדולים חֹמֶר, כִּי עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים הגדולים זהו שיעור חֹמֶר, ומהם יקח 'בת הבת', והיינו עשירית מעשירית, שזהו שיעור אחד ממאה.
(טו) ומבאר עתה מה הוא שיעור המס שיטול מהצאן, וְשֶׂה אַחַת יטול המלך מִן הַצֹּאן, מִן הַמָּאתַיִם, ושיעור זה של אחד ממאתים יהיה גם מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל, כמו היין והשיכר [מלבד השמן שהתבאר בפסוק הקודם ששיעור המס שבו הוא אחד ממאה], והטעם שיקח המלך את השמן והיין והצאן מישראל, כיון שישתמש בהם לְמִנְחָה וּלְעוֹלָה וְלִשְׁלָמִים הקרבים בבית המקדש, ולצורך קרבנות ציבור הבאים לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, כמו שעירי ראשי חדשים וימים טובים הבאים לכפרה, כי כל קרבנות הציבור והמנחות והנסכים יהיו מוטלים על הנשיא, נְאֻם ה' אֱלֹהִים.
(טז) וכֹּל הָעָם הָאָרֶץ, יִהְיוּ אֶל הַתְּרוּמָה הַזֹּאת הניתנת לַנָּשִׂיא בְּיִשְׂרָאֵל, כפי השיעורים שהתבארו בפסוקים הקודמים, ועל ידי זה יהיו שותפים בקניית קרבנות הציבור לבית המקדש, כפי שיביא הנשיא.
(יז) וְעַל הַנָּשִׂיא יִהְיֶה מוטל להביא את הָעוֹלוֹת, וְהַמִּנְחָה, וְהַנֵּסֶךְ, המובאים בכל יום לקרבנות התמיד, וכן להוסיף את הקרבנות הבאים בַּחַגִּים [-שלשת הרגלים], וּבֶחֳדָשִׁים [-בראשי חדשים], וּבַשַּׁבָּתוֹת, בְּכָל מוֹעֲדֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל – בראש השנה ויום הכפורים, שבהם מביאים קרבנות מוסף ושעירי חטאת וכדומה, הוּא [-הנשיא] יַעֲשֶׂה אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הָעוֹלָה וְאֶת הַשְּׁלָמִים שהציבור חייבים בהם, וכיון שכולם השתתפו בנתינת התרומה לנשיא, הרי זה נחשב שבאו הקרבנות מכל ישראל, לְכַפֵּר בְּעַד בֵּית יִשְׂרָאֵל.
