ד וַיֹּרֵ֗נִי וַיֹּ֥אמֶר לִ֗י יִֽתְמָךְ־דְּבָרַ֥י לִבֶּ֑ךָ שְׁמֹ֖ר מִצְו͏ֹתַ֣י וֶֽחְיֵֽה׃ ה קְנֵ֣ה חָ֭כְמָה קְנֵ֣ה בִינָ֑ה אַל־תִּשְׁכַּ֥ח וְאַל־תֵּ֗֝ט מֵֽאִמְרֵי־פִֽי׃ ו אַל־תַּֽעַזְבֶ֥הָ וְתִשְׁמְרֶ֑ךָּ אֱהָבֶ֥הָ וְתִצְּרֶֽךָּ׃
֍ ֍ ֍
(ד) וַיֹּרֵנִי – הורה לי אבי את הדרך על ידי שהתבוננתי במעשיו והנהגותיו, וַיֹּאמֶר לִי בפיו, כיון שיצר לב האדם ותאוותיו מתגברים עליו בכל רגע, ומסיתים אותו לסור מדרכי החכמה, לכן יִתְמָךְ דְּבָרַי את לִבֶּךָ, כי הלב הוא השולט על הנפש, ודברי יתמכו בו שיעמוד על מצב החכמה ולא ינוד, שְׁמֹר מִצְוֹתַי מחמת שהם ציווי ה', אפילו שאינך יודע את טעמי המצוות, וֶחְיֵה.
(ה) קְנֵה חָכְמָה, שזו ידיעת הטוב והרע, קְנֵה בִינָה, שזו ידיעת האמת והשקר, ויהיו ידיעות אלו כקנינים הדבוקים ומוטבעים בנפשך, אַל תִּשְׁכַּח וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי – אל תסור מאמרי פי בשום אופן, לא מחמת שכחה ולא מחמת הטיית היצר והתאווה.
(ו) אַל תַּעַזְבֶהָ – אל תעזוב את החכמה, וְתִשְׁמְרֶךָּ, אך כיון שלפעמים אין אדם עוזב דבר מסוים, הגם שאינו אוהבו, כיון שיש לו תועלת ממנו, מוסיף ומזהירו, אֱהָבֶהָ, מחמת הטוב שבה, ולא רק מחמת התועלת שתשיג ממנה, וְתִצְּרֶךָּ, כי הנצירה גדולה מהשמירה, וכשאתה תוסיף לאהוב את החכמה באמת, אף החכמה תנצור אותך בנצירה מופלגת.
