הגמרא דנה עתה בענין ימי המשתה הנוהגים בחתן
וכלה: אָ מַ ר רַ ב ה ּוָנא, אָ מַ ר רַ בִּּ י אַ בּ ָ א בּ ַ ר ַז ְבָּדא, אָ מַ ר
רַ ב, אַ חַ ת ְּבת ּוָלה וְ אַ חַ ת אַ לְ מָ נָ ה הנישאת, ְטע ּוָנה בְּ רָ כָ ה
כּ ָ ל ִּש ְב ָעה – בכל שבעת הימים, מברכים בסעודתם
ברכת חתנים, וְ דין זה, שגם באלמנה הנישאת נוהגת
ברכת חתנים כל שבעה, היינו דַ וְ קָ א באַ לְ מָ נָ ה ֶׁש ִּּנ ּ ֵּׂשאת
ֵּׂאיָנ ּה ְל ָבח ּור, אֲ בָ ל אַ לְ מָ נָ ה ש ֶׁ נִּּ ּ ֵּׂשאת לְ אַ לְ מוֹ ן ]-לאלמן[,
ְטע ּוָנה בְּ רָ כָ ה אֶׁ לָּא יוֹ ם אֶׁ חָ ד בִּּ לְ בָ ד.
תמהה הגמרא, אֶׁ לָּא הָ א ְ ּד ַתְנָיא – כיצד אם כן תבואר
הברייתא שהובאה לעיל, ששנינו בה שאלמנה נישאת
בחמישי ונבעלת בשישי כיון ש ָשְקד ּו חכמים ַעל ַּתָּקַנת
בְּ נוֹ ת יִּ ש ְ רָ אֵּׂ ל, ֶׁשְּי ֵּׂהא ש ָ מֵּׂ חַ ִּע ָּמ ּה ש ְ לֹש ָ ה יָ מִּ ים, חמישי
בשבת, שישי בשבת ושבת, בְּ מַ אי – באיזה אופן
מדובר, אִּ י ְּב ָבח ּור שנשא אלמנה, הָ א ָא ַמְר ְּת כּ ָ ל ִּש ְב ָעה
– הרי התבאר בברייתא שנוהגים בו שבעה ימי משתה,
וְ אִּ י בְּ אַ לְ מוֹ ן, הָ א ָא ַמְר ְּת יוֹ ם אֶׁ חָ ד – הרי אמרנו שאין לו
אלא יום אחד של שמחה, ומדוע הוצרכו לתקן
שישמח עמה שלשה ימים. מתרצת הגמרא, אִּ י ָּב ִּעית
אֵּׂ ימָ א – אם תרצה אפרש לך את הברייתא ְּב ָבח ּור, וְ אִּ י
ָּב ִּעית אֵּׂ ימָ א – ואם תרצה אפרש לך את הברייתא
בְּ אַ לְ מוֹ ן, ומבארת הגמרא, אִּ י ָּב ִּעית אֵּׂ ימָ א ְּב ָבח ּור
שנשא אלמנה, ונוהגים בו ִּש ְב ָעה ימים לִּ בְ רָ כָ ה, וכמו
שהתבאר בברייתא האחרונה, שבבחור שנשא אלמנה
נוהגת ברכת חתנים שבעה ימים, וְ אמנם רק ש ְ לֹש ָ ה
ימים נוהגים לְ ש ִּ מְ חָ ה, וכמו שהתבאר ששקדו חכמים
על תקנת בנות ישראל, ואמרו שתינשא בחמישי
ותיבעל בשישי, כדי שישמח עמה שלשה ימים. וְ אִּ י
ָּב ִּעית אֵּׂ ימָ א מדובר בברייתא בְּ אַ לְ מוֹ ן שנשא אלמנה,
ובאופן זה יש יוֹ ם אֶׁ חָ ד לִּ בְ רָ כָ ה – נוהגת ברכת חתנים
יום אחד בלבד, כמבואר בברייתא האחרונה, ּומכל
מקום נוהגים בה ש ְ לֹש ָ ה ימים לְ ש ִּ מְ חָ ה. והכלל בזה,
ִּמ ּ ִּש ְב ה – שאין בתולה שנוהגים ּד ָע ְּב ִּ ְב ִּציָרה ּד ת ּוָלה ְ ֵּׂלי ָּכא
בה פחות משבעה ימים לברכה, בין אם נישאת לבחור
ובין אם נישאת לאלמן, וְ לֵּׂיכּ ָ א אַ לְ מָ נָ ה ִּ ּד ְב ִּציָרה ִּמ ּיֹום
אֶׁ חָ ד – ואין אלמנה שיש לה פחות מיום אחד של
ברכה, והיינו כשנשאת לאלמן, אבל אם נישאת
לבחור, נוהגים בה שבעה ימים לברכה.
הגמרא מביאה דין נוסף הנוהג בברכת חתנים: אָ מַ ר
רַ ב נַ חְ מָ ן, אָ מַ ר לִּ י ה ּוָנא, מִּ נַּ יִּ ן לְ בִּ רְ כּ ַ ת חֲתָ נִּ ים שהיא
נאמרת רק ַּבֲע ָשָרה, ש ֶׁ נֶּׁאֱ מַ ר )רות ד ב( 'ַוִּּיַּקח )בעז(
ֲע ָשָרה אֲ נָ ש ִּ ים ] ִּמִּזּ ְקֵּׂני ָה ִּעיר, ַו ּיא ֶׁמר ְשב ּו ּ ֹפה[, וַיֵּשֵּ בּו',
והטעם שהזמינם לשבת כיון שהיה עתיד הוא או
הגואל לישא את רות, ורצה שיהיו עשרה מזומנים
לברכת חתנים. רַ בִּּ י אַ בּ ָ א אָ מַ ר, מֵּׂ הָ כָ א – מפסוק זה יש
ללמוד שברכת חתנים נאמרת בעשרה, שנאמר
)תהילים סח כז( 'בְּ מַ קְ הֵּׂ לוֹ ת ָּבְרכ ּו אֱ לֹהִּ ים ה' מִּ מְּ קוֹ ר
יִּ ש ְ רָ אֵּׂ ל', והיינו על ענין מקור האשה, בשעה שנושא
אותה, יש צורך לברך ב'מקהלות', ואין 'קהל' בישראל
פחות מעשרה אנשים.
הגמרא ממשיכה לבאר את דיני ברכת חתנים: ָּתנ ּו
רַ בּ ָ נָ ן – שנו חכמים בברייתא, מְ בָ רְ כִּ ין בִּּ רְ כּ ַ ת חֲתָ נִּ ים
בְּ בֵּׂ ית חֲתָ נִּ ים – בשעת הנישואין, כשנכנסו החתן
והכלה לחופה, אך בזמן האירוסין, שרק מקדש החתן
את הכלה, אין מברכים. ורַ בִּּ י ְיה ּוָדה אוֹ מֵּׂ ר, אַ ף בְּ בֵּׂ ית
ָה ֵּׂאר ּו ִּסין מְ בָ רְ כִּ ין אֹוָת ּה. מבארת הגמרא את טעמו של
רבי יהודה, אָ מַ ר אַ בּ ַ יֵּׂי, ִּּביה ּוָדה ָשנ ּו – דין זה של רבי
יהודה, נאמר בארץ יהודה, ִּמ ְּפֵּׂני שם היה המנהג
ש ֶׁ מִּּ תְ יַ חֵּׂ ד ִּע ָּמ ּה החתן מיד לאחר האירוסין, כדי שיהא
רגיל בה, וחששו שיבא עליה באותו זמן, והרי כלה
בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, ולכן היו מברכים
ברכה זו בשעת האירוסין, כדי שתהיה מותרת לו.
ַּתְנָיא
ִּאיָדך – עוד בברייתא אחרת, מְ בָ רְ כִּ ין בִּּ רְ כּ ַ ת ְ
חֲתָ נִּ ים בְּ בֵּׂ ית חֲ תָ נִּ ים, ּו ִּבְר ַּכת ֵּׂאר ּו ִּסין בְּ בֵּׂ ית ֵּׂאר ּו ִּסין.
ומבארת הברייתא, מַ אי מְ בָ רְ כִּ ין, בשעת אירוסין
ְ מברכים, '
ָּבר ּוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אֲ ש ֶׁ ר
ִּק ]בְּ מִּ צְ וֹ תָ יו, ְו ִּצָּונ ּו[ ַעל ָהֲעָריֹות, וְ אָ סַ ר ָלנ ּו אֶׁ ת ּד ְ ָשנ ּו
ָהֲאר ּוסֹות ]והיינו את המאורסת לחתן, שאסורה עליו
מדרבנן קודם שתיכנס לחופה[, ְו ִּה ִּּתיר ָלנ ּו אֶׁ ת
ַה ְּנ ש ּואֹות ]לנו[ ַעל ְיֵּׂדי ֻח ָּפה ְוִּק ּד ּו ִּשין,
ְ
ָּבר ּוך ַא ָּתה ה',
ְמַקֵּּׂד ש יִּ ש ְ רָ אֵּׂ ל'.
ָּתנ ּו רַ בּ ָ נָ ן בברייתא, מְ בָ רְ כִּ ין בִּּ רְ כּ ַ ת חֲתָ נִּ ים כּ ָ ל ִּש ְב ָעה ימי
המשתה. אָ מַ ר רַ ב ְיה ּוָדה, ְוה ּוא ]-ובתנאי[ ֶׁש ָּבא ּו לבית
המשתה ָּפ ִּנים חֲדָ ש וֹ ת – אורחים שלא היו בימים
הקודמים של המשתה, ומתוך כך מרבים בשמחה.
תפריט
תפריט
שלישי
י"ח תשרי התשפ"ז
