יא בְּדֶ֣רֶךְ חָ֭כְמָה הֹֽרֵיתִ֑יךָ הִ֝דְרַכְתִּ֗יךָ בְּמַעְגְּלֵי־יֹֽשֶׁר׃ יב בְּֽ֭לֶכְתְּךָ לֹֽא־יֵצַ֣ר צַֽעֲדֶ֑ךָ וְאִם־תָּ֝ר֗וּץ לֹ֣א תִכָּשֵֽׁל׃
֍ ֍ ֍
(יא) בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵיתִיךָ – ההוראה הכללית לאדם היא ללכת בדרך החכמה, שהיא הדרך הישרה והקבועה, הממוצעת בין שני הקצוות, כגון דרך הנדיבות, הרחמים, הענווה וכדומה. אמנם לפעמים צריך האדם לנטות מהדרך הממוצעת, וכגון מי שטבעו נוטה לקמצנות, צריך לנהוג למשך זמן מסוים בפזרנות, עד שיחזור לדרך הממוצעת, שהיא דרך הנדיבות, אך להנהגה זו לא מספיקה ההוראה הכללית, כי אפשר לטעות בדרך זו ולהגיע לקצה האחר, ועל כך אומר הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי יֹשֶׁר, כלומר, אדריך ואנהל אותך בידי ממש, בזמן שתצטרך ללכת בדרך מעגל וסיבוב כדי להגיע לדרך הישרה, כדי שלא תטעה בדרך זו, אלא תגיע בסופה אל ההנהגה הממוצעת והנכונה.
(יב) בְּלֶכְתְּךָ – כאשר תלך בדרך התורה, לקיים את המצוות כפי שורת הדין ולא יותר, תיזהר שלֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ, כלומר, שלא תתעצל מלקיים את המצוות כראוי. וְאִם תָּרוּץ – כאשר תרוץ בדרך התורה, בהתלהבות ובדרך חסידות, להוסיף סייגים וגדרים להתקדש יותר, תיזהר שלֹא תִכָּשֵׁל, כי בדרך זו יכול האדם לטעות בהבנתו ולהיכשל.
