יג הַאִ֬ם אֵ֣ין עֶזְרָתִ֣י בִ֑י וְ֝תֻֽשִׁיָּ֗ה נִדְּחָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃ יד לַמָּ֣ס מֵֽרֵעֵ֣הוּ חָ֑סֶד וְיִרְאַ֖ת שַׁדַּ֣י יַֽעֲזֽוֹב׃
֍ ֍ ֍
(יג) ועל מה שאמר לו אליפז, שהופיעה עליו רוח נבואה ובה התגלו לו דברים אלו, תמה איוב ואומר, הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי – וכי אין ראוי שתבוא אלי בעצמי אותה 'עזרה', שהיא רוח הנבואה המיועדת להרגיעני, וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי – ומדוע ה'תושיה', שהיא הנבואה, נדחה ועברה ממני. (יד) ואיך עברה הנבואה לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד – אל אליפז, שהוא ממסס ומבזה בחרפה את רעהו, איוב, בהוכיחו אותו בדברים קשים, וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב – ועשה כן כדי לחזק את יראתו בה', וכיון שאין אליפז ראוי לנבואה יותר ממנו, ואדרבה מסתבר שתבוא הנבואה אל מי שהוא נוגע בדבר, ולא לאדם אחר, לכן לא קיבל כלל ולא האמין שדברים אלו באו אליו בנבואה.
