ד לֹֽא־יִסְּכ֨וּ לַֽיהוָ֥ה ׀ יַיִן֮ וְלֹ֣א יֶֽעֶרְבוּ־לוֹ֒ זִבְחֵיהֶ֗ם כְּלֶ֤חֶם אוֹנִים֙ לָהֶ֔ם כָּל־אֹֽכְלָ֖יו יִטַּמָּ֑אוּ כִּֽי־לַחְמָ֣ם לְנַפְשָׁ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ ה מַֽה־תַּעֲשׂ֖וּ לְי֣וֹם מוֹעֵ֑ד וּלְי֖וֹם חַג־יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ד) והסיבה שהתירוש יכחש בם ולא ימצא, כי הברכה שרתה ביין מחמת שהביאו ממנו נסכים, אך עתה לֹא יִסְּכוּ לַה' יַיִן, וְלֹא יֶעֶרְבוּ לוֹ זִבְחֵיהֶם – לא יקבל ה' ברצון את קרבנותיהם, כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם – כי הקרבנות יהיו כלחם שאוכלים האוננים על מתיהם, שאוכלים סעודת הבראה משל אחרים, אמנם בשונה מהאונן, שהוא מטמא את הלחם, הרי כאן יהיה בהיפך, כי כָּל אֹכְלָיו של הלחם יִטַּמָּאוּ, כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם – כי הלחם הוא כסעודת הבראה שהם אוכלים על מיתת נפשם, המתה בתוך גופם החי, ועל כן לֹא יָבוֹא אל בֵּית ה', כי טמא הוא.
(ה) וממשיך להוכיח את אותם הרוצים לשמוח כמו שאר האומות, מַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם מוֹעֵד, והרי האומות שמחים בימים שהם אוספים את תבואתם מהשדה, ואילו אצל ישראל נעצר הדגן והתירוש, וּלְיוֹם חַג ה' – ומה תעשו ביום חג ה', שבימי החגים היו מקריבים זבחים ומנסכים יין, וכיון שבטלו הזבחים והיין, כיצד תחוגו חגים אלו.
