יד תֵּן־לָהֶ֥ם יְהוָ֖ה מַה־תִּתֵּ֑ן תֵּן־לָהֶם֙ רֶ֣חֶם מַשְׁכִּ֔יל וְשָׁדַ֖יִם צֹֽמְקִֽים׃ טו כָּל־רָֽעָתָ֤ם בַּגִּלְגָּל֙ כִּי־שָׁ֣ם שְׂנֵאתִ֔ים עַ֚ל רֹ֣עַ מַֽעַלְלֵיהֶ֔ם מִבֵּיתִ֖י אֲגָֽרְשֵׁ֑ם לֹ֤א אוֹסֵף֙ אַֽהֲבָתָ֔ם כָּל־שָֽׂרֵיהֶ֖ם סֹֽרְרִֽים׃ טז הֻכָּ֣ה אֶפְרַ֔יִם שָׁרְשָׁ֥ם יָבֵ֖שׁ פְּרִ֣י בַֽל־יַעֲשׂ֑וּן גַּ֚ם כִּ֣י יֵֽלֵד֔וּן וְהֵֽמַתִּ֖י מַֽחֲמַדֵּ֥י בִטְנָֽם׃ יז יִמְאָסֵ֣ם אֱלֹהַ֔י כִּ֛י לֹ֥א שָֽׁמְע֖וּ ל֑וֹ וְיִֽהְי֥וּ נֹֽדְדִ֖ים בַּגּוֹיִֽם׃
֍ ֍ ֍
(יד) עתה פונה הנביא לה' ומבקש שלא יגלה את ישראל מארצם, ואומר, תֵּן לָהֶם ה' את העונש הראוי להם בעוון הזנות, ומַה תִּתֵּן – איזהו העונש הראוי לכך, תֵּן לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל – שימותו קודם הלידה, וכאילו בהיותם ברחם כבר ההורים שכולים, כי מת הולד, וְשָׁדַיִם צֹמְקִים – וגם מי שכבר נולד, לא היה לאמו חלב להאכילו, וזהו העונש הראוי להם על חטאיהם, שלא יולידו בנים ממזרים, ולא יוכלו לגדלם, אך לא להגלותם מארצם, שאין זו מידה כנגד מידה.
(טו) ועל טענה זו משיב ה' לנביא, שעונש הגלות אינו רק על חטאם כעת בזנות, שאין זה אלא קצת מחטאם, אבל כָּל רָעָתָם היתה כבר בַּגִּלְגָּל, כִּי שָׁם שְׂנֵאתִים עַל רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם, ששם חטאו בעבודה זרה, שפיכות דמים, ויתר העבירות, ולכן מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם, לֹא אוֹסֵף אַהֲבָתָם, ואין תקוה גם שייטיבו את מעשיהם, לאחר שכָּל שָׂרֵיהֶם סֹרְרִים, ומתעים אותם מדרך הישר.
(טז) וגם אין צורך להענישם ברחם משכיל, כי הֻכָּה אֶפְרַיִם, עד אשר שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ, כעץ יבש אשר פְּרִי בַל יַעֲשׂוּן – אינו ראוי לעשות פירות, כך הם בדרך הטבע לא יולידו, ואין צורך לעונש הבא בהשגחה פרטית לענין זה, וגַּם כִּי יֵלֵדוּן בדרך מקרה, וְהֵמַתִּי בהשגחה פרטית את מַחֲמַדֵּי בִטְנָם.
(יז) ואת האבות עצמם יִמְאָסֵם אֱלֹהַי, על כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ, ולכן יצאו לגלות וְיִהְיוּ נֹדְדִים בַּגּוֹיִם.
