כז אַף־עַל־יָת֥וֹם תַּפִּ֑ילוּ וְ֝תִכְר֗וּ עַֽל־רֵיעֲכֶֽם׃ כח וְ֭עַתָּה הוֹאִ֣ילוּ פְנוּ־בִ֑י וְעַל־פְּ֝נֵיכֶ֗ם אִם־אֲכַזֵּֽב׃ כט שֽׁוּבוּ־נָ֭א אַל־תְּהִ֣י עַוְלָ֑ה וְשֻׁ֥בוּ ע֗֝וֹד צִדְקִי־בָֽהּ׃ ל הֲיֵשׁ־בִּלְשׁוֹנִ֥י עַוְלָ֑ה אִם־חִ֝כִּ֗י לֹֽא־יָבִ֥ין הַוּֽוֹת׃
֍ ֍ ֍
(כז) וגם אם יש מקרים שבהם משתמש האדם בטענות חלשות כאשר אין בידו ראיות אמיתיות, הרי זה רק בויכוחים שאין בהם נזק, אך האַף עַל יָתוֹם תַּפִּילוּ – האם גם כאשר הויכוח נוגע ליתום שאין מי שיצילנו תרשיעו אותו מכח סברות חלשות אלו, וְתִכְרוּ עַל רֵיעֲכֶם – או כאשר תבואו בויכוח זה לכרות בור לריעכם לחייבו במשפטו על לא עוול בכפו, האם ראוי להשתמש בסברות חלשות ודברי הבל, והלא בויכוחים אלו אין להשתמש אלא בראיות ברורות וסברות אמיתיות.
(כח) וְעַתָּה, מאחר והויכוח והנידון כולו סובב על אודותי, האם אני צדיק או רשע, הוֹאִילוּ פְנוּ בִי – תפנו לעסוק בי, לחפש אם יש בי חטא כל שהוא, וְעַל פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב – וגם אם ייראה לכם בהשקפה ראשונה שצדקתי היתה בדרך כזב ושקר, ולכן נענשתי, אל תמהרו לסמוך על כך.
(כט) אלא שׁוּבוּ נָא לעיין שנית במעשי ודרכי, ואז בטוח אני שאַל תְּהִי עַוְלָה – לא תמצאו בי כל עוולה, וְשֻׁבוּ עוֹד – וכאשר תשובו לעיין בדבר פעם נוספת, תראו שאכן צִדְקִי בָהּ – גם במה שהתלוננתי על יסורי וקראתי תגר על משפטי ה', אין זו עוולה, אלא אדרבה, זה מוכיח את צדקתי, שהתייסרתי חינם, ולכן דיברתי כך.
(ל) והוסיף ואמר, הרי לדבריכם שאני באמת רשע, הרי זה יתכן באחת משתי דרכים, או שאני יודע את האמת ומכזב בלשוני, או שאני חושב בטעות שאני צדיק, ועל כך אמר, הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה – האם לשוני אומרת דברי שקר, שאני עצמי יודע שאינם נכונים, אִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת – או שאיני מבין ומכיר את עצמי, עד שאני טועה לדמות בסכלותי שאני צדיק, והרי שני הדברים אינם נכונים, כי יודע ומכיר אני את עצמי, ואף איני מדבר כזבים לפני ה'.
