(כב) וַיִּקַּ֤ח שְׁמוּאֵל֙ אֶת־שָׁא֣וּל וְאֶֽת־נַעֲר֔וֹ וַיְבִיאֵ֖ם לִשְׁכָּ֑תָה וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מָקוֹם֙ בְּרֹ֣אשׁ הַקְּרוּאִ֔ים וְהֵ֖מָּה כִּשְׁלֹשִׁ֥ם אִֽישׁ׃ (כג) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ לַטַּבָּ֔ח תְּנָה֙ אֶת־הַמָּנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָ֑ךְ אֲשֶׁר֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ שִׂ֥ים אֹתָ֖הּ עִמָּֽךְ׃ (כד) וַיָּ֣רֶם הַ֠טַּבָּח אֶת־הַשּׁ֨וֹק וְהֶֽעָלֶ֜יהָ וַיָּ֣שֶׂם ׀ לִפְנֵ֣י שָׁא֗וּל וַיֹּ֨אמֶר֙ הִנֵּ֤ה הַנִּשְׁאָר֙ שִׂים־לְפָנֶ֣יךָ אֱכֹ֔ל כִּ֧י לַמּוֹעֵ֛ד שָֽׁמוּר־לְךָ֥ לֵאמֹ֖ר הָעָ֣ם ׀ קָרָ֑אתִי וַיֹּ֧אכַל שָׁא֛וּל עִם־שְׁמוּאֵ֖ל בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
֍ ֍ ֍
(כב) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וְאֶת נַעֲרוֹ, וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה – אל הלשכה שבה ישבו לסעוד, וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים, וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁם אִישׁ, כלומר, אף שכל הקרואים היו רק שלשים איש, שזה מלמד שהיו אלו רק אנשים נכבדים וחשובים, מכל מקום הושיב בראש את שאול ואת נערו.
(כג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח, תְּנָה אֶת הַמָּנָה המובחרת מהזבח אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ קודם לכן, אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ ותשמרנה עד שאומר לך למי לתת אותה.
(כד) וַיָּרֶם הַטַּבָּח דרך הגשה חשובה (מצודת דוד) אֶת הַשּׁוֹק, וְהֶעָלֶיהָ – והחזה אשר עליה, וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הַנִּשְׁאָר ממנות הקרואים, כיון שנשמרה מנה זו במיוחד בשבילך (רש"י), שִׂים לְפָנֶיךָ ואֱכֹל, כִּי לַמּוֹעֵד שתבא לאכול היה חלק זה שָׁמוּר לְךָ, לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי – כיון שאמרתי לטבח את מנין העם אשר קראתי לסעודה זו, ונזהר במנותיהם, וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא.
