ד יִרְבּ֥וּ עַצְּבוֹתָם֮ אַחֵ֪ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל־אַסִּ֣יךְ נִסְכֵּיהֶ֣ם מִדָּ֑ם וּֽבַל־אֶשָּׂ֥א אֶת־שְׁ֝מוֹתָ֗ם עַל־שְׂפָתָֽי׃ ה יְֽהוָ֗ה מְנָת־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּֽוֹרָלִֽי׃ ו חֲבָלִ֣ים נָֽפְלוּ־לִ֭י בַּנְּעִמִ֑ים אַף־נַֽ֝חֲלָ֗ת שָֽׁפְרָ֥ה עָלָֽי׃
֍ ֍ ֍
(ד) יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ – ואותם עובדי אלילים אשר מיהרו לעבודת אלהים אחרים, הרבו לעשות צורות שונות ל'עצביהם', הם האלילים השונים שהאמינו בכוחותיהם, אבל אנוכי, בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם – לא אלמד ממעשיהם לנסך לפני אלילים אלו נסכי דם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי – לא אזכיר את שמותם כלל בפי, שהרי אסור להזכיר שמות עבודה זרה, אלא אאבד את שמם וזכרם מתחת השמים.
(ה) יְיָ לבדו הוא מְנָת חֶלְקִי – החלק שקיבלתי עם בריאתי, וחלק זה מקבל כל אדם בשוה, כי נשמת כל אדם היא חלק אלוה ממעל, וְכוֹסִי – ויכול האדם להוסיף לעצמו חלק מיוחד על ידי הכנתו אל הקדושה [ולשון 'כוסי' האמורה כאן היא מלשון הכנה ומינוי, כמו "תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה" (שמות י"ב ד')], אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי, כי לפעמים על ידי הכנת האדם אל הקדושה יזכה לקבל במתנה מה' קדושה יתירה, יותר משאר בני אדם, כי ימצא חן בעיני ה' להשפיע עליו שפע קודש יותר מכפי שהכין את עצמו, וחלק זה נקרא 'גורל', ושלשת החלקים הללו אינם שייכים אצל עובדי האלילים הללו, שכיון שהם מכחישים את ההשגחה העליונה אין להם חלק בה', וכיון שהם מכחישים את הבחירה לא יכינו עצמם לקדושה יתירה, ואף לא ימצאו חן בעיני ה' לקבל בגורלם חלק של קדושה, אלא ישארו בבחירתם הרעה ובאמונתם המוטעית.
(ו) ומבאר כי החילוק שיש בין עובדי ה' לבין אותם עובדי אלילים הוא בשני העולמות, כי בעולם הבא חֲבָלִים – חלקים רבים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, הם התענוגים הרוחניים שתשיג הנפש בגן העדן, ואילו לעובדי האלילים אין כלל קיום נצחי ואושר הנפש. וגם בעניני העולם הזה, אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי – החלק הגשמי שיש לי [המכונה 'נחלה' כי כל אדם מנחילו לבניו] שפיר ויפה בעיני, ואיני מתאוה ליותר מכך, בשונה מעובדי האלילים המתאוים תמיד להשיג יותר מתענוגי ומותרות העולם הזה, ואינם שמחים בחלקם.
