(ג) נְֽ֭נַתְּקָה אֶת־מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבֹתֵֽימוֹ׃ (ד) יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ג) נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ – את ה'מוסירות', שהם החבלים החלשים, ננתק ונחתוך לגמרי, ולגבי מרידתם בה' זהו משל למצוות שאינם מבינים את טעמיהם, ואותם יבטלו לגמרי על ידי טענותיהם, ולגבי מרידתם במלכות דוד זהו משל לכלל הדברים שהשתעבדו לדוד, שיבטלו אותם ולא יקיימו אותם. וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ – את ה'עבותות', שהם כריכה של כמה 'מוסירות' יחד, שאי אפשר לנתקם, נשליך מעלינו, ולגבי המרידה בה' זהו משל למצוות השכליות שטעמיהם מובנים, ואינם יכולים לנתקם ולבטלם לגמרי, שהרי אין להם טענות נגדם, אלא רק להשליכם מעליהם דרך מרד ולא לקיימם, ולגבי המרידה במלכות דוד זהו משל לדברים שהתחייבו עליהם בברית ובשבועה, שיפרקו אותם מעל צוארם במרד ובגלוי.
(ד) מסיים את שאלתו שפתח בה בפסוק א' "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם", מדוע אף שעושים הם כל זאת, לפרוק עול מלכות שמים ומלכות בית דוד, יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק – נראה ה' כמראה להם פנים שוחקות, ואינו מענישם על כך. ומשיב על שאלה זו ואומר, ששחוק זה אינו שחוק של שמחה ונחת רוח, אלא בשחוק זה אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ, כי פתאום תתמלא סאתם ויקבלו את עונשם.
