ז וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְאַל־תָּ֝ס֗וּרוּ מֵֽאִמְרֵי־פִֽי׃ ח הַרְחֵ֣ק מֵֽעָלֶ֣יהָ דַרְכֶּ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קְרַ֗ב אֶל־פֶּ֥תַח בֵּיתָֽהּ׃ ט פֶּן־תִּתֵּ֣ן לַֽאֲחֵרִ֣ים הוֹדֶ֑ךָ וּ֝שְׁנֹתֶ֗יךָ לְאַכְזָרִֽי׃
֍ ֍ ֍
(ז) וְעַתָּה, בָנִים, שִׁמְעוּ לִי – שמעו לחוקי החכמה המקובלים מה', וְאַל תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי פִי, אל החקירות ודעת הכופרים.
(ח) וממשיך לומר את מוסרו בדרך משל ונמשל, הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ [של האשה הזרה] את דַרְכֶּךָ, שלא תעבור דרכה, וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ, אפילו בזמן שאינה נמצאת בביתה. והנמשל הוא שיתרחק האדם לגמרי מעבודה זרה ומינות, ולא יתקרב אל ההקדמות והסברות שדרכם נכנסים אל שערי הכפירה, ולא יאמר שהוא ישתמש בדברים אלו לאמונה בה'.
(ט) פֶּן על ידי שתלך אחרי אשה זרה תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ, כי ההוד הוא יופי הנפש הפנימי, ואור השכל, ועל ידי הזנות יתקלקל וידהה הודו של האדם, וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי, כי ימשול על גופך חולי אכזרי המצוי אצל החוטאים בחטאים אלו. והנמשל הוא, שעל ידי המינות והכפירה תמסור את הודך, והיינו את נשמתך ושכלך, לענינים שלא יועילו לאושר הנפש, אלא יובילוה לאבדון, ואף שנותיך יימסרו ליד אכזרי, כי מתקצרים ימי חייו של הרשע.
