טו שְׁתֵה־מַ֥יִם מִבּוֹרֶ֑ךָ וְ֝נֹֽזְלִ֗ים מִתּ֥וֹךְ בְּאֵרֶֽךָ׃ טז יָפ֣וּצוּ מַעְיְנֹתֶ֣יךָ ח֑וּצָה בָּֽ֝רְחֹב֗וֹת פַּלְגֵי־מָֽיִם׃
֍ ֍ ֍
(טו) כנגד פיתויי היצר הרע, לחצוב בורות נשברים אשר לא יכילו המים, שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ – מה'בור' המכיל את מי החכמה והדעת, ובמשל, ה'בור' הוא המכיל את מי הגשמים, שאינו מוסיף מים מעצמו, ואף בענין החכמה, בתחילה יקבל האדם ויידע רק את דברי החכמה המקובלים מפי רבותיו, וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ – אך לאחר זמן יוסיף האדם ויחדש דברי חכמה מדעתו, ואז ידמה לבאר, שנובעים ממנה בכל עת מים חדשים, כמעיין המתגבר, ואז הם מכונים 'נוזלים', כיון שהם מתרבים כל כך עד שעולים על גדותיהם, וכן החכם מוסיף תורה וחכמה מדעתו, עד שהוא משפיע אותה ומלמד אותה גם לאחרים.
(טז) על ידי זה יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה, ללמד תורה לבניך ותלמידיך, ותתרבה חכמתך כל כך, עד אשר יזרמו בָּרְחֹבוֹת, כפַּלְגֵי מָיִם המתפשטים לכל עבר וזורמים ברשות הרבים, וכך כל ישראל ישאבו וישתו את מי חכמתו.
