י חֶלְבָּ֥מוֹ סָּֽגְר֑וּ פִּ֗֝ימוֹ דִּבְּר֥וּ בְגֵאֽוּת׃ יא אַ֭שֻּׁרֵינוּ עַתָּ֣ה סְבָב֑וּנוּ עֵֽינֵיהֶ֥ם יָ֝שִׁ֗יתוּ לִנְט֥וֹת בָּאָֽרֶץ׃ יב דִּמְיֹנ֗וֹ כְּ֭אַרְיֵה יִכְס֣וֹף לִטְרֹ֑ף וְ֝כִכְפִ֗יר יֹשֵׁ֥ב בְּמִסְתָּרִֽים׃
֍ ֍ ֍
(י) חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ פִּימוֹ – הַחֵלֶב [-השומן] המרובה שיש להם נראה כסוגר את פיהם, ונראה כאילו הדיבור אינו יוצא מפיהם אלא מֵהַחֲלָבִים שמקיפים אותו, וחלבים אלו דִּבְּרוּ בְגֵאוּת את הדברים הבאים.
(יא) [ודברים אלו נאמרו על ידי שאול המלך ואנשיו, שחשבו שדוד רוצה למרוד במלכותו], אַשֻּׁרֵינוּ – צעדינו, שהיו עד עתה מאושרים ושלוים, עַתָּה סְבָבוּנוּ עֵינֵיהֶם של דוד ואנשיו, אשר יָשִׁיתוּ – ישימו את עיניהם לִנְטוֹת בָּאָרֶץ – ללכת לכל מקום בארץ כדי לתפוס מלכות וממשלה, וכיון שחשבו שדוד מזיק למלכותו של שאול ומורד בו, רדפו אחריו להורגו.
(יב) דִּמְיֹנוֹ של שאול המלך באותו זמן היה כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרֹף – כמו אריה זקן הרודף אחר טרפו, כך שאול רדף אחרי דוד בהרים ובמדבריות, וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים – וכמו הכפיר, שזה האריה הצעיר, שאין דרכו לרדוף אחר טרפו אלא הוא אורב לו במעונו, כך שאול המלך ניסה להרוג את דוד כמה פעמים בעודו יושב בביתו, כשהטיל עליו את החנית, ובכך היה שאול נראה בעיני דוד גם כאריה וגם ככפיר.
