(א) וַיַּ֗עַל נָחָשׁ֙ הָֽעַמּוֹנִ֔י וַיִּ֖חַן עַל־יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־אַנְשֵׁ֤י יָבֵישׁ֙ אֶל־נָחָ֔שׁ כְּרָת־לָ֥נוּ בְרִ֖ית וְנַֽעַבְדֶֽךָּ׃ (ב) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם נָחָשׁ֙ הָֽעַמּוֹנִ֔י בְּזֹאת֙ אֶכְרֹ֣ת לָכֶ֔ם בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כָּל־עֵ֣ין יָמִ֑ין וְשַׂמְתִּ֥יהָ חֶרְפָּ֖ה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ג) וַיֹּֽאמְר֨וּ אֵלָ֜יו זִקְנֵ֣י יָבֵ֗ישׁ הֶ֤רֶף לָ֨נוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְנִשְׁלְחָה֙ מַלְאָכִ֔ים בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִם־אֵ֥ין מוֹשִׁ֛יעַ אֹתָ֖נוּ וְיָצָ֥אנוּ אֵלֶֽיךָ׃
֍ ֍ ֍
(פרק יא) לאחר שסופר כיצד הומלך שאול, ולא התקבלה מלכותו על כל ישראל, מספר הנביא כיצד סיבב ה' תשועה גדולה על ידי שאול, ולאחר מכן קיבלו כל ישראל את מלכותו ברצון:
(א) וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי, ורצה להתגרות ולהלחם בישראל, לאחר שהמליכו עליהם מלך, וַיִּחַן למלחמה עַל יָבֵישׁ גִּלְעָד, וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ מלך עמון, כְּרָת לָנוּ בְרִית אהבה ושלום, וְנַעַבְדֶךָּ בשכר זה.
(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי, הרי כריתת ברית נעשית בין שני צדדים, כאשר כל צד נותן משהו לצד שכנגדו, ואמנם כאשר יש הכנה למלחמה בין שני עמים, מסכימים שניהם לכרות ברית בתמורה לכך ששניהם לא ילחמו זה בזה, אבל כאן לא היה לאנשי יביש גלעד כל אפשרות להלחם עם בני עמון, ולכן אמר להם, בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם – תמורת דבר זה אסכים לכרות עמכם ברית, בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין – בכך שאנקר לכל אחד מכם את עינו הימנית, ובזה תהיה לי תועלת, וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, שיראו כולם שלא היה ביד ישראל להושיע אתכם מידי.
(ג) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ גלעד, הרי כיון שרצונך להוכיח שלא היה ביד ישראל להושיע אותנו, הֶרֶף לָנוּ – הנח לנו שִׁבְעַת יָמִים, וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים – שליחים בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל לומר להם זאת, וְאִם אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ, וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ, ואז תשיג את רצונך, שיידעו הכל שלא היה בישראל מי שיושיע אותנו מידך [אבל אם לא תמתין לנו, לא תשיג את מטרתך].
