יא הִ֗יא לֹֽא־תִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ לְסִ֔יר וְאַתֶּ֛ם תִּֽהְי֥וּ בְתוֹכָ֖הּ לְבָשָׂ֑ר אֶל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפֹּ֥ט אֶתְכֶֽם׃ יב וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֤ר בְּחֻקַּי֙ לֹ֣א הֲלַכְתֶּ֔ם וּמִשְׁפָּטַ֖י לֹ֣א עֲשִׂיתֶ֑ם וּֽכְמִשְׁפְּטֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֽוֹתֵיכֶ֖ם עֲשִׂיתֶֽם׃ יג וַֽיְהִי֙ כְּהִנָּ֣בְאִ֔י וּפְלַטְיָ֥הוּ בֶן־בְּנָיָ֖ה מֵ֑ת וָֽאֶפֹּ֨ל עַל־פָּנַ֜י וָֽאֶזְעַ֣ק קוֹל־גָּד֗וֹל וָֽאֹמַר֙ אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כָּלָה֙ אַתָּ֣ה עֹשֶׂ֔ה אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(יא) הִיא [-החומה] לֹא תִהְיֶה לָכֶם לְסִיר, כי תבקע החומה לפני האויבים ולא תגן עליכם, וְאַתֶּם תִּהְיוּ בְתוֹכָהּ לְבָשָׂר, כי אֶל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם, וכיון שנשפטו ונהרגו בגבול ישראל, ולא הגיעו לבבל, הרי זה כאילו נשארו בעיר עצמה.
(יב) וִידַעְתֶּם באותו הזמן כִּי אֲנִי ה' הענשתי אתכם, על אֲשֶׁר בְּחֻקַּי לֹא הֲלַכְתֶּם, וּמִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם, וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם הרעים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם [אך כמשפטי הגויים המתוקנים לא עשיתם, וכמו שהוכיחם לעיל (פרק ה' פסוק ז') "וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם", והיינו כמתוקנים שבגויים, שיש להם משפטים נכונים].
(יג) וַיְהִי כְּהִנָּבְאִי, וּפְלַטְיָהוּ בֶן בְּנָיָה מֵת, ובתחילה חשב הנביא שכל הנבואה [שיהרגו בחרב מחוץ לירושלים] נאמרה על אותם עשרים וחמשה איש שהשתחוו לשמש, ואילו שאר העם שבעיר ישארו חיים, ואילו עתה שראה שפלטיהו בן בניה מת כשהוא בתוך העיר, הבין שהנבואה לא נאמרה על אותם אנשים, אלא על כל יושבי העיר, וָאֶפֹּל עַל פָּנַי, וָאֶזְעַק קוֹל גָּדוֹל, וָאֹמַר, אֲהָהּ, ה' אֱלֹהִים, אם אכן ימותו כל יושבי העיר, הרי כָּלָה אַתָּה עֹשֶׂה אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, כי יושבי ירושלים הם היחידים שנשארו מכל יושבי ארץ ישראל [כאן נפסק הדיבור באמצעו, כי השיב לו ה' תשובה על זעקתו שזעק במיתת פלטיהו, ולהלן (פסוק כ"א) ימשיך את דברי הנבואה הזו].
