ה אֲפָפ֥וּנִי חֶבְלֵי־מָ֑וֶת וְֽנַחֲלֵ֖י בְלִיַּ֣עַל יְבַֽעֲתֽוּנִי׃ ו חֶבְלֵ֣י שְׁא֣וֹל סְבָב֑וּנִי קִ֝דְּמ֗וּנִי מ֣וֹקְשֵׁי מָֽוֶת׃ ז בַּצַּר־לִ֤י ׀ אֶ֥קְרָ֣א יְהוָה֮ וְאֶל־אֱלֹהַ֪י אֲשַׁ֫וֵּ֥עַ יִשְׁמַ֣ע מֵהֵֽיכָל֣וֹ קוֹלִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י לְפָנָ֤יו ׀ תָּב֬וֹא בְאָזְנָֽיו׃ ח וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ ׀ הָאָ֗רֶץ וּמֽוֹסְדֵ֣י הָרִ֣ים יִרְגָּ֑זוּ וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ כִּי־חָ֥רָה לֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ה) עתה מתחיל לתאר את ההנהגה עמו בעת שיבואו עליו רעות וצרות, ויצטרך להתפלל, אֲפָפוּנִי – סיבבו אותי חֶבְלֵי מָוֶת, וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי – יפחידוני אויבי, שהם אנשי בליעל, באופן שאהיה מוקף במוות מצד אחד ובאויבים מצד שני.
(ו) חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי – מרגיש אני כאילו אני כבר עומד להיקבר בשאול, קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת – וכאילו כבר קידמני המוות, והרי אני כמת העומד להתבטל מן העולם.
(ז) בַּצַּר לִי, כשהייתי זקוק לישועה, אֶקְרָא יְיָ, וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ שיושיעני מצרתי, יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי, וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו, ובארבע לשונות אלו כלולות הבקשות שימנה אותם אחר כך בפרטות, ותוכן הדברים הוא שמתאר דוד עתה את הישועות שנעשו לו בדרך הטבע על ידי שהתפלל, וישועות אלו אינן מושלמות, כי לפעמים מהישועה עצמה נגרמת צרה אחרת, ומצייר כאן את הדבר בדרך משל, שבכל פעם שנעשתה לו ישועה בדרך הטבע, גרמה הישועה בעצמה לצרה אחרת, וכשהתפלל להנצל גם ממנה, באה אליו שוב ישועה שסיבבה לו צרה אחרת, עד שניצול מכל צרותיו.
(ח) "בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה'", כי בתחילה התפללתי לה' שיציל אותי מאויבי, וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ – רעדה ורעשה האדמה כדי להפיל את אויבי לַשְׁאוֹל, וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ – הרי הגעש החלו לבעור, כסימן לכעס ה' על אויבי.
